מעשה רקח על הלכות מכירה· רבי מסעוד חי רקח
פרק יט · הלכה ו
והם שהיו בדעת המתנה וכו'. מדתלה הדבר בדעת המתנה נראה דאונס דשכיח ולא שכיח לא עלה בדעתו להתחייב דאדם קרוב אצל עצמו [ואין] מביא [רשעה] על עצמו, והפוסקים ז"ל נחלקו בזה, והנכון דהמוציא מחבירו עליו הראיה.