מעשה רקח על הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי מסעוד חי רקח
פרק יא · הלכה יא
ולפיכך היו אומרים להם אל תגעו בשלחן בשעה שמראין אותו. המל"מ ז"ל הכריח דדעת רבינו היא שהיו מוציאין השלחן לחוץ כדי להראותו דאי לא תימא הכי כרובים נמי אמאי לא חשיב הא אמרינן שהיו מגביהין הפרכת והיו אומרים ראו חבתכם לפני המקום אלא ודאי דשאני לחם הפנים שהיו מוציאין אותו לחוץ ע"כ ואיני רואה הכרח חותך שהרי הכרובים במקומם היו מונחים ולא היו מגביהין אלא הפרכת ולכך לא חשיב ליה משא"כ השלחן שהיו מגביהים אותו להדיא ודו"ק:
ונמצא צריך טבילה וכו'. קשיא לי בההיא דפסחים דף ק"ט א"ר אשי אמר לי רבין בר חיננא שלחן של מקדש של פרקים הוה דאי ס"ד הדוקי הוה מיהדק אמתא באמתא היכי מטבליה מאי קושיא דילמא בים שעשה שלמה וכו' ופי' התוס' דהרגלים לא היו מחוברין עם השלחן וכ"כ רש"י ורשב"ם ז"ל עיי"ש אך קשה לי טובא דאף באמתא באמתא לא קאי מ"מ באלכסון הוה מצי מטביל דהא קי"ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ומכל שכן לפי מ"ש התוס' בסוכה דלאו דוקא תרי חומשי דטפי הוי ותו דלמה יעשו המקוה אמה על אמה בצמצום הלא היו יכולין להרחיבו כדי שיכיל כל הכלים והשלחן בכלל ולזה י"ל דאפשר דגם זה היה ע"פ הדיבור שוב אחר זמן רב ראיתי להריב"ש ז"ל סי' רצ"ב שנרגש מזה ותירץ דאף אם יטבילוהו באלכסון עדיין לא יספיק מפני עובי השלחן והמסגרת והזר וא"ת שירויחו המקוה בשטחו יש לחוש שלא לדחוק העזרה כדאמרינן בירושלמי גבי בימה שהיו עושין למלך בעזרה עיי"ש: