מעשה רקח על הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי מסעוד חי רקח
פרק י · הלכה א
ואם נגע בכלי חרס מאוירו טמאהו. כתב מרן ז"ל כלומר דאלו נגע בו מאחוריו טהור דאין כלי חרס מקבל טומאה מאחוריו אבל אם הכניס ידו באוירו אע"פ שלא נגע בו טמאהו ע"כ. לשון זה מגומגם הרבה ותמוה דאיך כתב אע"פ שלא נגע בו הרי רבינו הצריך נגיעה ואם יאמר דנגיעה שכתב רבינו לאו דוקא דכיון שהכניס ידו לאוירו זו היא נגיעתו קשה טובא חדא דהא מנא ליה ותו דאפילו בזב גמור של תורה אם הכניס ידו לאויר כלי חרס ולא נגע בו טהור כמ"ש רבינו לעיל פ"ח הל' ד' הן אמת דמדנתן שם רבינו טעם משום דאין נדה מטמאה לאברים משמע דאם נכנס כולו באויר כלי חרס אפילו שלא נגע בו טמא אמנם מרן ז"ל קאי על דברי רבינו שכתב ואם נגע דמשמע אפילו באבר אחד ועוד דמרן כתב אבל אם הכניס ידו והוא דבר תמוה וצ"ע:
שלא יקח מעם הארץ דבר לח. בדפוס מגדל עוז כתוב שלא יקח מע"ה לחם ונראה שהוא טעות סופר דדבר לח הוא לשון המשנה פ"ב דדמאי כמ"ש מרן ז"ל: