מעשה רקח על הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה ג
חומר בהיסט הזב ממגעו וכו'. הטעם מבואר דבמגע אינו נוגע אלא במקצתו אבל בהיסט הוא מיסט את כולו ומ"ש
שהוא נבוב כפרור טעות סופר הניכר הוא וצ"ל ככדור דהא כתב שאין לו פה ועוד דבאהל המת אינו מטמא מפני שכולו סתום וכמ"ש מרן ז"ל:
וכן מחט וכו'. מרן ז"ל תמה דמאי וכן דהא קמא הוי חידושא טפי שהוא מציל באהל וזה אינו מציל ע"כ ועיין לרבינו פ"כ דטומאת מת הל' ה'. ולענ"ד עם מ"ש התוס' יו"ט ז"ל דהר"ש ז"ל מפרש הטעם שאין מצילין באהל המת מפני שאין לו תוך ורבינו מפרש הטעם מפני שאינו צמיד פתיל עיי"ש ולטעם זה אפשר שנתכוון רבינו להשמיענו דבהיסט הזב תלוי בסתום ובלוע ובאהל המת תלוי בצמיד פתיל דוקא: