מעשה רקח על הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ז
שכל הנשים שיש להם וסת וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו מהא דקי"ל כל לבעלה אין צריך בדיקה, ומרן ז"ל תירץ דרבינו סבור דמ"ש בגמרא לא שנו אלא בעסוקה בטהרות וכו' היינו דוקא בעדים שלפני תשמיש אבל בעדים דלאחר תשמיש לעולם צריכה בדיקה כ"כ מגיד משנה פ"ד דאיסורי ביאה עכ"ל. ולא זכיתי להבין מה תירץ להשגת הראב"ד ז"ל דאכתי מנ"ל לרבינו לחלק בין יש לה וסת לאין לה דהא מדכתב רבינו דביש לה וסת א"צ בדיקה משמע דבאין לה צריכה בדיקה אף קודם תשמיש ואף שאינה עסוקה בטהרות ומ"ש הרה"מ שם באיסורי ביאה אינו אלא למ"ש רבינו שם דכל הנשים צריכות בדיקה אחר תשמיש ופי' ז"ל דרבינו מפרש להא דרב יהודה אמר שמואל וכו' בלפני תשמיש ולא נחית שם הרה"מ ז"ל לתרץ השגת הראב"ד שם דההיא תירצה ע"פ דברי הרמב"ן דההיא דר"י היא דוקא בבודקת תוך הזמן שהם חייבין בקרבן אבל אחר מכאן לא אמרו ע"כ. והתירוץ האמתי לתמיהת מרן ז"ל אינה אלא בדברי הר"ן ז"ל פרק ב' דשבועות שהזכירו מרן גופיה שם מדאמרינן בשלהי פרקא מאן דמתני הא לא מתני הא דרבינו מפרשה דלעולם באינה עסוקה בטהרות ואפ"ה בשאין לה וסת צריכה בדיקה ואמוראי נינהו ואליבא דשמואל וכו' עיי"ש ומתורץ נמי הטעות שהביא רש"י ז"ל שם בלישנא בתרא עיי"ש. אלא שעדיין יש לגמגם כפי שיטת רבינו דלאחר תשמיש כל הנשים צריכות בדיקה אף באינן עסוקות בטהרות כמ"ש שם באיסורי ביאה דא"כ ליבעו בדיקה אף קודם תשמיש שהרי בגמרא אמרו מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה והיינו מגו דאחר תשמיש בעיא נמי קודם תשמיש וכמ"ש רש"י ז"ל ה"נ נימא מגו דבעיא בדיקה אחר תשמיש מפני הקרבן כמ"ש הרה"מ ז"ל תבעי נמי קודם תשמיש: