מעשה רקח על הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה א
ואיזו היא סמוך לזקנותה וכו'. וכ"כ ז"ל פ"ט דאיסורי ביאה הל' ה' ומרן ז"ל שם פי' כמ"ש כאן אלא ששם כתב ופסק רבינו כר' שמעון משום דאפליגו אמוראי אליביה וכו' ע"כ משמע שהבין דר' יהודה ור' שמעון הם תנאים וכן נראה ממה שהעתיק שם רבי וכו' אך אינו נראה שיהא ברייתא דבכל הנוסחאות שראינו כתוב רב יהודה ולא רבי וכ"כ כאן והיה נראה דגם שם כוונתו כמ"ש כאן ומ"ש דאפליגו אמוראי הכוונה על סברת האמוראי האחריני ומסכים למ"ש כאן, אך בב"י יו"ד סי' קפ"ט כתב ונראה דהלכה כר"ש אי משום דקי"ל כוותיה לגבי רבי יהודה אי משום דאפליגו אמוראי אליביה וכו' ע"כ והדבר תמוה דמשמע להדיא דס"ל שהם תנאים והיכן מצא כלל זה דהלכה כר"ש לגבי ר"י הלא בעירובין דף מ"ו אמרו בפי' ר"י ור"ש הלכה כר"י וראיתי להט"ז ז"ל שהקשה קושיא זו גם בסי' קי"ט שכתב כן וכבר קידמו קושיא זו הרב שארית יהודה והב"ח הביאם הרב כנסת הגדולה ז"ל שם. ולענ"ד נראה דבכ"מ נרגש בדבר ולכך כאן השמיט הכלל גם בפי"ב דהל' מעשרות הל' ט"ז כתב מרן ז"ל דרבינו פסק כר"ש משום דרבא עבד עובדא כוותיה ע"כ הרי להדיא דלא נעלם ממנו הכלל וכשכתב הב"י אפשר דלאו אדעתיה ועוד ראיתי להט"ז ז"ל שם שהבין מדברי הטור ופסק השו"ע שהעתיקו ואינה חוששת דהכוונה שאינה בושה וכו' והיינו לחומרא עיי"ש והוא תמוה דאיך יפסוק לחומרא במידי דרבנן וכמ"ש מרן ז"ל כאן על דברי רבינו דזו כחו לפסוק לקולא: