מעשה רקח על הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ד
כולם מטמאות למפרע מעת לעת. דקדק המל"מ ז"ל דבירושלמי אמרו דלא גזרו גזרה זו אלא על הודאי ולא על הספק ורבינו השמיטו ולא ידע למה ע"כ. ולענ"ד נראה משום דמילתא דפשיטא היא דכיון שביאר ז"ל בהל' ט' דטומאת וסתות וכתמים מדברי סופרים וטומאתן מספק וכו' מעתה ממילא מובן דדוקא על הודאי קאמר דאיך תסיק אדעתין שנגזור גזרה לגזרה ועוד ראיה לדבר שאינה מטמאה את בועלה למפרע כמ"ש בפ"ח דאיסורי ביאה הל' י"ג:
כיצד אשה שהיתה טהורה וכו'. רבינו לא חילק באלו הטומאות בין רה"י לרה"ר כל מקום שרבים מצויין שם אפילו רה"י ובו ג' בני אדם והמטמא מן המנין נקרא רה"ר כמ"ש הרשב"ץ ז"ל בחידושיו עיי"ש והתוס' ז"ל בריש נדה ס"ל דאין חילוק זה לענין טומאה כלל אף ששם הביאו יש אומרים דס"ל לחלק בהכי ודברי רבינו שקולין: