מעשה רקח על הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ז
ואין חייבים עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. קצת קשה דבסוף פ"ג דמחוסרי כפרה פסק דאם ראו לובן או אודם ג' פעמים מביאין קרבן ואינו נאכל ואמאי מביאין כלל הא הו"ל חולין בעזרה כיון דבעינן זכר ודאי ונקבה ודאית תו קשה דבפ"א דערכין וחרמין הל' ה' פסק דטומטום ואנדרוגינוס אין מעריכין ואין נערכין ואם העריכו אינו כלום ואמאי לא נימא נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה ועיין בפ' המפלת (נדה דף כ"ח) וראיתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב וז"ל ומ"ש הראב"ד ז"ל דנגע הוא עצמו בלובן ואודם שראה שיהיה חייב הוא דבר תימה עכ"ל והדברים מגומגמים שאלו הם דברי רבינו וכבר הזכירם הוא עצמו לעיל ואינן דברי הראב"ד ואדרבה הוא השיג על רבינו בזה אם לא שנאמר שהוא טעות סופר וכבר מרן ז"ל נרגש מזה ואנן מה נענה: