מעשה רקח על הלכות מחוסרי כפרה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה א
ומפני מה טובל בשמיני וכו'. זו היא סברת רבנן דפרק אמר להם הממונה (יומא דף ל') דשאני מצורע דדייש בטומאה אך קשיא לי דרבינו פסק פ"ה דביאת מקדש הל' ד' דאין אדם נכנס לעזרה לעבודה אע"פ שהוא טהור עד שהוא טובל והיא סתם מתני' ביומא שם ובפ"ב דהל' עבודת יוה"כ הל' ג' פסק גבי כהן גדול דצריך הוא לטבול טבילה ראשונה אף בחול כדי להוסיף כוונתו שאם יזכור טומאה ישנה שבידו יפרוש ממנה עיי"ש וכיון דהוא צריך לעבוד עבודה תפוק ליה דעל כל פנים צריך הוא לטבול והם דברי ר' יהודה שם ובשלמא לפירש"י והתוס' שם לא קשה דאינהו מפרשי למתני' דלאו דוקא לעבודה ושאלת בן זומא בטבילה של כל שחרית אבל לרבינו דמפרש לעבודה דוקא ושאלת בן זומא לטבילה של חוץ ביום הכיפורים לא ידעתי איך יתכן אכן י"ל דכיון דכהן גדול מופרש מכל מין טומאה שהרי היה פרוש שבעת ימים בטהרה בלשכת פלהדרין שבמקדש ובכל יום היו מרגילין אותו לעבוד כל העבודות והזאת שלישי ושביעי מעתה ודאי שהיה בחזקת טהרה גמורה ואין צריך שום טבילה לכך הוצרכו לטעם זה: