מעשה רקח על הלכות מחוסרי כפרה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ד
גוי שראה קרי ונתגייר וכו'. הראב"ד ז"ל השיג דבתוספתא מבואר דדוקא כשנתגייר כשהוא מהול וכו' ומרן ז"ל כתב עליו דדבר פשוט הוא וכבר הקדים רבינו דהמילה מבטלת טומאת הזיבה עיי"ש וטפי הו"ל להקשות דאמאי אין תולין לו מעת לעת הא כיון שהקדים רבינו שראיה זו של זוב מחמת שכבת זרע היא מעתה מה לי ישראל מה לי גר וקושיא כזו הקשה הר"ש ז"ל על מ"ש רבינו בפירוש המשנה דטעם הגר משום דכקטן שנולד דמי והאריך בדבר על פי הסוגיא דשלהי נזיר עיי"ש והמבי"ט ז"ל בקרית ספר הביא על דברי רבינו דברי הר"ש ז"ל שהם דברי התוס' ז"ל דישראל שקריו טמא מציל מזיבה אבל גוי שקריו טהור אינו מציל מזיבה וכו' ע"כ. ולענ"ד נראה קשה טובא דמה תיקן בזה לדברי רבינו גם הרב לח"מ ז"ל בקש להליץ בעד רבינו עיין עליו ומה שנראה יותר דממ"ש רבינו לקמן ודברים אלו כלם דברי קבלה מפי משה רבינו ע"ה מסיני ע"כ אפשר דכוונתו גם להא דגר שנתגייר דהוי גזרת הכתוב שיטמא בזיבה מ"מ ולכך שתק לו הראב"ד ומרן ז"ל והוא על פי הסוגיא דנזיר עיי"ש: