אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות מגילה וחנוכה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ד · הלכה ט

הלכה ח

נר חנוכה וכו'. דף כ"ג והשתא דאמרת הדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום אשה ודאי מדלקת דאמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס ע"כ. נמצא דמההיא דריב"ל דנשים חייבות וכו' פשיטא ליה לתלמודא דאשה ודאי מדלקת להוציא אחרים וא"כ רבינו שכתב בפרק הקודם דין ד' כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה ושם ציין הרב המגיד ז"ל מהך דריב"ל גופא ובריש פ"א ביאר רבינו דנשים חייבות כאנשים מעתה הדבר ברור דלא הוצרך לבאר כאן דין האשה מאחר שכבר הזכירו ומכ"ש דמכיון שלא הוציא אלא אלו מכלל דאשה כשרה להדליק והמפרשים ז"ל עמדו בזה ולענ"ד נראה פשוט גמור הוא עיין להרב כנסת הגדולה והפר"ח סימן תרע"ה. ובקטן שהגיע לחינוך נחלקו ג"כ ז"ל והדעת נוטה שכיון שאין לו שום חיוב מצד עצמו אינו יכול להוציא מי שהוא חייב גמור.

הדליקו מבפנים וכו'. הקשה הרב חיים אבואלעפיא נר"ו דבפ"ט דביאת מקדש כתב רבינו הטיבה הכהן בפנים והוציאה בחוץ והדליק הזר כשר והשיגו הר"א ונתן טעם מרן דהוי דמי לשחיטה דכשר לכתחילה ומאי שנא מנר חנוכה דבעינן הדלקה במקומה בפ' במה מדליקין מדמינן נר חנוכה למנורה אי מדליקים מנר לנר משום ביזוי או משום אכחושי עכ"ד ומאי דנראה לענ"ד דהתם הוא מוכרח דכיון דכשירה בזר לא משכחת לה אלא בהוציאה לחוץ ונר חנוכה שאני בזה דתליא בפירסומי ניסא וכל עוד שאינו מדליקה במקומו אין כאן פרסום נס משא"כ לענין ביזוי או אכחושי שייך זה ודו"ק.

שהרואה אומר. נתבאר שם ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] והפר"ח סימן תרע"ה.

ולא הנחה. קשה קצת דלמאי איצטריך לומר ולא הנחה דנראה שפת יתר ותו דמשמע דאם הנחה עושה מצוה הוה סגי ליה ולא היה צריך להדליקה מחדש ואין נראה כלל דהא זאת העששית מסתמא לא הדליקה מתחילה למצות חנוכה אלא לשבת וא"כ היכי נפיק וכי גרע מהדליקה חרש שוטה וקטן דלא יצא. וראיתי להפר"ח סי' תרע"ה שנרגש מלשון זה ותירץ דה"ק דסגי בכיבוי ולא בעי הגבהה וכו' אי נמי דרבינו איירי בעששית שהדליקה מערב שבת למצות חנוכה וכו' ע"כ. והראשון נראה ועוד נראה משום דבגמ' דף כ"ב אייתו כל הני שהזכיר רבינו לבעיית אי הדלקה עושה מצוה או הנחה ומסיק דהדלקה עושה מצוה לכך הזכיר דאין בהנחה שום מצוה דקאי לכל החלוקות שהזכיר ודו"ק.

ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה. מבואר הדבר שדעת רבינו לפסוק כשמואל דפליג ארב וס"ל דמדליקים מנר לנר וכדברי הרב המגיד ז"ל ולפי דמסקנא דסוגיא התם נראה דאיירי שלא על ידי קינסא לכך לא התיר אלא מנר לנר וכשמואל זהו לפי פירוש רבינו אמנם לדעת הראב"ד ז"ל נראה דסבר דמחלוקת ע"י קינסא דוקא ולפי דבריו אתי שפיר דברי רב הונא בריה דרב יהושע כדי שלא תהא חמורה נר חנוכה ממנורה כדלעיל אליבא דמאן דאסר ואיך שיהיה ראיתי להרב חיים אבואלעפיא נר"ו שהקשה על רבינו ממ"ש פ"ג דמעשר שני מעשר שני אין שוקלים כנגדו אפילו דינרי זהב ואפילו לחלל עליו מעשר שני אחר גזירה שמא לא יכוין ממנו משקלות וכו' והך טעמא נאמרה בגמ' לכשנבין דמחלוקת רב ושמואל ע"י קינסא דוקא ולרבינו שפוסק מנר לנר לא הו"ל לכתוב טעם זה וצ"ע ע"כ. ואישתמיטיה מהרב דברי הרב לח"מ ז"ל דהאריך בזה ותירץ לקושיא זו שני תירוצים נכונים עיין עליו עוד הקשה הרח"א נר"ו דבפ"ג דתמידין ומוספין פסק רבינו במנורה על ידי פתילות ארוכות ולמה לא השיג עליו הראב"ד ז"ל וצ"ע ע"כ. ונראה לומר דנשמר הראב"ד ז"ל משום דעכ"פ נר חנוכה לא הויא אלא מדרבנן משא"כ המנורה של בית המקדש דהויא מדאורייתא והש"ס דפריך ממנורה לנר חנוכה היינו לפי הס"ד דע"י קינסא בנר חנוכה איכא מאן דאסר ואהא פריך דאפילו מנורה דהויא מדאורייתא שרינן ע"י קינסא ואיך תיסק אדעתין דנר חנוכה אסירא ולכך אף דכפי המסקנא לדעת הראב"ד ז"ל הויא בעל ידי קינסא המחלוקת של רב ושמואל מסתברא לן שפיר לחוש לביזיון במנורה של בית המקדש מיהא דהמוחש לא יוכחש ואם מקיל שמואל אינו אלא בנר חנוכה דהויא דרבנן כאמור ומשום הכי לא איפליגו רב ושמואל אלא בנר חנוכה דבמנורה כו"ע מודו לשיטת הראב"ד ז"ל מכ"ש שיש פנים לומר דשלא ע"י קינסא פליגי ואז ודאי דמנורה אסור ע"י קינסא ודוק בדברי הראב"ד ז"ל שלא השיג כדרכו בכח בדרך השגה גמורה אלא כתב אמר אברהם ע"י קינסא כלומר אף שאין בידי הכרח עצום מ"מ דעתי נוטה לפי זה ולכך לא אלים חיליה להשיג גם במנורה ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות מגילה וחנוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה