מעשה רקח על הלכות מגילה וחנוכה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ג
המנהג הפשוט בכל ערינו וכו'. הקושי מבואר דלפי פירושו במהדרין מן המהדרין מנהג זה הוי דלא כמאן וכן הקשה הרא"ם ז"ל ולא תירץ כלום והרב לח"מ כתב דדרך פשרה הוא נוטה למהדרין וכו' עיי"ש ולא ידעתי למה לא נפרש דמנהג זה הוא על פי דברי התוס' שם דס"ל דדברי בית שמאי ובית הלל לא קאי אמהדרין כדעת רבינו אלא אעיקרא דמלתא דנר איש וביתו וכו' עיי"ש ואם כן רבינו כתב שמנהגו כן הוא כלומר נגד פירושו וכן מצאתי להרב ב"י והרב ב"ח ז"ל והוסיף הרב ב"ח דמדכתב רבינו מנהג זה סתם משמע דהכי סבירא ליה ע"כ. וא"כ צ"ל דמשום שמצא המנהג כן לא רצה לבטלו כיון שיש להם על מי לסמוך למעשה ובאמת דזה הוא דקשיתיה להרב לח"מ ז"ל עד שהוצרך לידחק בדרך פשרה ולדעתי החלושה אין הכרח לאחד מהשני פירושים מסתמיות דברי רבינו ז"ל אכן נראה לומר שהניחם במנהגם כיון שכן נתפשט בכל ספרד ומהטעם האמור. ולא אכחד דקשה בעיני ריהטא דברייתא לפי פירוש התוס' דכי קתני והמהדרין מן המהדרין הוא מוכרח דמאי דקתני תו בית שמאי אומרים וכו' ארישא קאי ואם כן כלפי לייא הוא.