מעשה רקח על הלכות מגילה וחנוכה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ט
כל היום כשר וכו'. משנה במגילה דף כ' ופי' רש"י אע"ג דזריזין מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר אפ"ה כל היום כשר ע"כ.
והקורא וכו'. שם דף י"ז ורבה יליף לה מקרא דממזרח שמש עד מבואו ורב יוסף יליף לה מדכתיב זה היום עשה ה' ועיי"ש בדף כ' ע"ב. והפר"ח סי' תכ"ב כתב בשם הגדולים דאף בפרשיות אין לו להקדים זו לזו ולא דמי לקריאת שמע ע"כ. והכי מסתברא.
קרא ושהה. בר"ה דף ל"ד ועיין מ"ש לעיל בפ"ב דין ב'.
ימים שגומרין וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ומדברי רבינו נראה שהוא פוסק לכל דבר שאינו כדין קריאת שמע שאינו מפסיק אלא לדברים ידועים וכו' וכן בדין שהרי אין ברכה מתוקנת לאחריו ותלויה היא במנהג ע"כ. והקשה הפר"ח סי' תכ"ב דכיון שאין דינו כדין ק"ש אם כן בימים שגומרין ההלל דבאמצע הפרק אינו פוסק משמע כלל [לא] ואם כן חמור הוא מק"ש ואיך יהיה קל מק"ש מצד אחד וחמור מצד אחר וכו' עיי"ש ונראה דלא חש לזה הרה"מ דמלתא דפשיטא שכבר פסק רבינו לעיל דקריאת ההלל אינו אלא מד"ס וא"כ לא מסתבר כלל שיהא חמור מק"ש ולא נחית לזה הרה"מ ז"ל בדברי רבינו שהם סתומי. עוד הקשה הפר"ח דאם איתא אמאי לא עשה הבעיין שם צד שלישי דהלל גריע מק"ש משום דאין ברכה מתוקנת לאחריו וכו' וגם לזו י"ל דלא אסיק אדעתיה דבר זה ורבי חייא חדית ליה דאין בכך כלום וכו' מכ"ש שהבעיין כלל מגילה והלל ובמגילה לא שייך האי טעמא ואם באנו לדקדק היטב בדברי רבינו ממ"ש לשון יש לו להפסיק משמע דאין שום קפידה בדבר וזה לא כהפר"ח שם שכתב נגד סברת הרב המגיד ז"ל ודרבינו לישנא דגמרא נקט עיין שם.