מעשה רקח על הלכות מגילה וחנוכה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ב
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחדש כסליו היה. מדקדוק לשון זה משמע דביום כ"ה כילו ואבדו האויבים וא"כ יש לחקור טובא בזה דמשמע דהדלקת המנורה היה בליל כ"ו שהרי ביום כ"ה כלתה המלחמה ואח"ז הדליקו על כרחך היינו ליל כ"ו ומלבד דזה הוי היפך פשטא דגמרא כדלקמן עוד קשה דאם כן הוה לן להתחיל הדלקת הנרות בליל כ"ו כפי הנס וראיתי להפר"ח סי' תר"ע שכתב דלהדיא משמע כן דעת רבינו ומכח זה רצה לתרץ הקושיא שהקשו ז"ל דהיה לנו לעשות שבעה ימים לחוד כיון דעכ"פ הוה להו שמן ללילה אחת אלא שליל כ"ה הוא בשביל הניצחון והשבעה אחרים בשביל נס השמן ע"כ. ואחרי אלף מחילות לא כן אנכי עמדי דאם נפרש דברי רבינו כן יקשה עליו תלי תלות של קושיות חדא דמנא ליה הא כיון דבגמרא מוכח דבליל כ"ה התחילו להדליק המנורה דבעי תלמודא מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון וכו' משמע דכל השמונה ימים שוים הם ומשמע גם כן דאותם שמונה ימים דקאמר ברישא הם הם בעצמם השמונה ימים דנס השמן שתחילתן מכ"ה בכסליו כמ"ש שם ותו דאם איתא אמאי לא תיקנו תשעה ימים ח' לנס ואחד לניצחון ולפחות אמאי לא אסרו בהספד ותענית יום תשיעי דעכ"פ המשך הנס עד אותו יום ותו דאם איתא מאי איריא להדליק נר חנוכה בכ"ה כיון שלא היה בו נס השמן כלל דאי משום הניצוח של יום כ"ה הוה להו לתקן הלל והודאה ביום כ"ה ובשאר הימים נרות וכו' ולא לתקן נרות דכלפי לייא הוא. ותו דגם לפי פירוש זה של הפר"ח בדעת רבינו אכתי הוה לן לדלג ליל כ"ו שלא היה בו נס כיון שכבר היה שמן בפך ליום אחד שלם והשבעה לילות האחרים שהיה בהם נס גמור הוה להו לתקן שידליקו בכל לילה מהם כמו שהיה הנס ממש דאי משום כדי שלא להפסיק הדלקת הנרות עכ"פ הוה להו לשנות אופן ההדלקה במנין הנרות באופן אחר כדי להורות חילוק הניסים שזה בשביל הניצחון וזה בשביל השמן ותו דלעיל מהך מייתי תלמודא מחלוקת בית שמאי ובית הלל דב"ש אומרים יום ראשון מדליק ח' מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים להיפך ואיכא פלוגתא דאמוראי התם כנגד ימים היוצאים וכנגד ימים הנכנסים א"נ כנגד פרי החג וכנגד מעלים בקדש וכו' ואם איתא מחלוקת זה לא שייך אלא מיום כ"ו ואילך שנמשך נס השמן דביום כ"ה כיון שהוא מובדל במציאות הנס לא היה ראוי להיות בו מחלוקת זה כמבואר למדקדק על נכון.
אשר על כל אלה יביאנו השכל לשפוט בצדק כל אמרי פה רבינו זלה"ה שכוונתו כסתם הש"ס וכל דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים זלה"ה דביום כ"ה ממש התחילו להדליק ולא ליל כ"ו ובכוונת דבריו נראה לענ"ד דביום כ"ה נקרא הניצוח האמיתי יען ידעו בבירור שכבר ספו תמו אויבי ה' כי לא נתעוררו עוד לבא על ישראל עמו ברוך הוא וכיון שנחו בהשקט עד שיכלו להדליק המנורה הטהורה אז נקרא ניצוח גמור ולא נחית לומר דדוקא באותו יום אבדום והרגום ממש דאין דרך לספר המלחמות היום שכלו אלא היום שנחו קרו ליה יום הניצוח יען בו ביום נודע באמת מכיון שלא חזרו. ואם לבך מהסס בפירוש זה עוד לאלוה מילין דאנו יכולים לפרש דביום כ"ד בתחילת ליל כ"ה סיימו המלחמה ומכיון שנכנס על כל פנים מקצת יום כ"ה דהיינו באיזו שעה מן הלילה בדין יש לנו לומר דבכ"ה אבדום דביום כ"ד עדיין לא כילו המלחמה ולכך באותה הלילה עצמה שלא לבטל התמיד השתדלו בזריזות גדול ונורא לחפש אחר שמן טהור להדליק המנורה וכו' ובהכי הכל מתיישב דבר דבור על אופניו תדע עוד דהוא מוכרח גם כן מדברי רבינו לקמיה שכתב וז"ל ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים אלו שתחילתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדלקין בהם הנרות וכו' להראות ולגלות הנס ע"כ. הרי שהשוה כל השמונה לילות בהשואה אחת וסיים להראות הנס ואם לילה ראשונה היא בשביל הניצחון ושאר לילות בשביל השמן הכי הוה ליה לומר להראות ולגלות הניסים כיון דהם שנים ודאי שעל פיהם אנו מדליקים ח' לילות ואין די בז' ועוד דמדסתם דבריו משמע דבליל כ"ה התחילו להדליק דאל"כ הוה ליה לפרש דבר זה כיון דנחית לפרט שורש העניינים הוא הנראה לענ"ד ברור ונכון. ואמנם לעיקר קושיית המפרשים ז"ל דז' ימים לבד הוה לן להדליק כבר רבו התירוצים הלא בספרתם וסברת הי"מ שהביא הר"ן ז"ל מתרצת כמה קושיות ודקדוקים דס"ל דהשמן טהור היה רחוק ד' ימים והוצרכו ד' בהליכה וד' בחזרה עיין עליו ודו"ק.
אלא פך אחד. בגמ' איתא שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ופי' רש"י ז"ל בחותמו בהצנעו וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו ע"כ. והדבר קשה דאיך פירש בחותמו בהצנעו דמשמע שהיה מוצנע וא"כ מנ"ל שהיה חתום בטבעתו גם כן ונראה דט"ס הוא וצ"ל שהיה מונח בהצנעו ור"ל במקום מוצנע ואחר זה פירש תיבת בחותמו דהיינו בטבעתו של הכהן הגדול וכן היא בהרא"ם על הסמ"ג וכן נראה מפי' רש"י שבהרי"ף ע"ש ורבינו השמיט זה משום דלא נפקא לן מידי.
והדליקו ממנו נרות המערכה וכו'. מדכתב והדליקו ולא כתב ונשאר דלוק משמע דס"ל דבכל לילה היו מוצאים הפך מלא כסברת קצת מפרשים ולכך היו מדליקים כל יום מהשמונה ימים והוא מהמדרש כת"י שהביא הרב בעל חמדת ימים ז"ל.