אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות מגילה וחנוכה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ב · הלכה יד

הלכה יג

ומותר בעשיית מלאכה וכו'. שם רבי נטע נטיעה בפורים וכו' איני והא רב חזיה לההוא גברא דהוה שדי כיתנא בפוריא ולטייה ולא צמח כיתניה התם בר יומי הוה רבה בריה דרבא אמר אפי' תימא ביומיה הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו וכו' ואלא רב מ"ט לטייה לההוא גברא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור הוה ובאתריה דרב לא נהוג ואי בעית אימא לעולם נהוג ורבי נטיעה של שמחה נטע ופי' רש"י נטיעה של שמחה דכיון דפורים יום שמחה הוא מותר לנטוע נטיעה של שמחה ע"כ. והדבר מבואר שדברי רבינו אינם מכוונים לדברי הש"ס חדא דלא חילק בין אתרא דנהוג ללא ותו דאכולהו כתב דאינו רואה סימן ברכה ומהגמ' לא מוכח אלא באתרא דנהגו איסור דוקא דהך אינו רואה סימן ברכה לא אשכחן שום דוכתא דקאמר לה כי אם מהך לטותא דרב וההוא באתרא דנהגו איסור הוה אבל אם לא נהגו איסור שרי להדיא דרבי נטע נטיעה משום דבאתריה לא נהגו.

תו קשיא לי על דברי הרב ב"י סימן תרצ"ו שהביא לשון הטור שכתב וז"ל פורים מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושים והעושה אינו רואה סימן ברכה לעולם ע"כ. וכתב עליו ז"ל ופסקו הרי"ף והרא"ש כרבה דאמר מלאכה לא קבילו עלייהו וכ"כ הרמב"ם אלא שכתב דאע"פ כן אין ראוי לעשות בו מלאכה אמרו חכמים וכו' ונראה שכתב כן מההוא עובדא דרב דלטיה לההוא גברא ולא צמח כתניה וכו' ע"כ. וק"ל בגויה תרתי חדא דנראה שהסכים דברי הטור עם דברי רבינו והם רחוקים הרבה שהרי הטור כתב ממש כדברי הש"ס דבאתרא דלא נהוג דוקא העושה אינו רואה סימן ברכה אבל באתרא דנהוג היתר אין להם שום גמגום על פי רבי דנטע נטיעה בפורים ואילו רבינו ס"ל דאפילו באתרא דנהוג היתר קאי בלטותא דאינו רואה סימן ברכה ותו דהיא גופא תקשה היכי ניחא ליה להרב ב"י דברי רבינו ולא עוד אלא שהביא לו סמוכות מההיא דרב ונהפוך הוא דהתם משום דנהגו איסור הוא. וראיתי עוד להרב כנסת הגדולה ז"ל שעמד בכל זה ואחרי אלף מחילות לא נתחוורו דבריו בהבנת לשון רבינו עיי"ש.

ולדידי אני הצעיר נראה לענ"ד דהטור ז"ל העתיק דין הש"ס כדמותו כצלמו אמנם רבינו לא נחית אלא למאי דנהוג בזמנו ע"פ דברי הארחות חיים שהביא מרן ב"י דאע"ג דמלאכה לא קבילו עלייהו אח"כ נתקבל במנהג ומנדין כל העושה בו מלאכה כיון שפשט איסורו בכל ישראל וכו' ע"כ. וכ"כ הכלבו עיין עליו והשתא דברי רבינו מבוארים שכתב דמן הדין הוא מותר ואעפ"כ אין ראוי כלומר כמנהג זמנו אחר שנסתם התלמוד בכל ישראל וכיון שכן כבר אמרו חכמים וכו' דהוה להו השתא מקום שנהגו איסור וכולהו דעבדי קיימי בלטותא דאינו רואה סימן ברכה ובהכי ניחא טפי שהטור לא הוצרך לכתוב דרבינו פליג עליה דהיא היא וכן נמי הרב ב"י שהבין כן סתם הדברים כלומר דודאי לא פליג הרמב"ם עם הטור בזה כלל דהיא היא ומיתרצא ממילא קושיית הרב לח"מ ז"ל עיין עליו וגם מה שהקשה דלמה לא כתב דאף במקום שנהגו איסור נטיעה של שמחה שריא כההיא דרבי גם זה לא קשיא דמהטעם שכתב רש"י ז"ל דכיון דפורים יום שמחה הוא וכו' ממילא שמעינן שריותא דמלתא והגמרא לא נחית לאשמועינן הך דינא דמלתא דפשיטא הוא דשרי ולא הזכיר זה אלא מחמת קושית דרבי היכי נטע כיון דבאתריה נמי נהוג ואהא קאמר דנטיעה של שמחה הוה דלכו"ע שריא דשמחה מקרי ואחרי המחילה רבתי מהרב כנסת הגדולה שנדחק בזה הרבה עיין עליו ותדע דהוא גופיה לקמיה על דברי האורחות חיים רצה להתיר בפשיטות המשא ומתן בפורים מכח הך לישנא דרש"י דמשא ומתן נמי שמחה היא לאדם שמרויח אלא ודאי דרבינו נמי שרי כל דבר של שמחה אף דאיכא קצת טורח דכי כתיב שמחה ולא אסר מלאכה מסתברא דאף שנהגו איסור במלאכה לא קבילו עלייהו אלא מלאכות גמורות של טורח ושאין בהם שמחה אבל בלאו הכי כל הישר הולך דודאי שריא ואמטו להכי רבינו ז"ל לא חש לכתוב דבר זה לרוב פשיטותו וק"ל.

אם חלקו מעות לאביונים וכו'. הקשה הרב לח"מ וז"ל וא"ת לדעת רבינו דחלוקת המעות ביום הקדימה רשות א"כ היכי קאמר רב יוסף בגמרא מפני שעיניהם של עניים נשואות וצריך לחלק ביום הקריאה וכו' הא לדעתו דחילוק יום הקדימה רשות ולמה דחו המגילה בשביל זה הא לאו מלתא היא כלל דבשלמא כשאנו יכולים לחלק בי"ד וט"ו עצמו ודאי דהחלוקה ביום הקדימה רשות אבל בשבת אז ודאי דהחלוקה ביום הקדימה חשוב מפני שעיניהם וכו' עד כאן תוכן דבריו ולדידי נראה לענ"ד דלא קשה מידי חדא דרב יוסף ס"ל נמי טעמא דשמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר וכמ"ש התוס' שם ותו דשפיר מצינן לפרושי דשאני קדימה דבני כפרים לחוד שהם אנשי מספר מקדימת העיירות דהוו טובא וק"ל.

סעודת פורים וכו'. דף ז' ופירוש ליל י"ד לבני עיירות וליל ט"ו לבני כרכים שבה קורין המגילה וכ"כ ז"ל ופשוט. וטעם קפידה זו נראה משום דימי משתה ושמחה כתיב וסעודת אסתר לאחשורוש ביום היתה ולפ"ז אם אכלה בבית אפל יצא ידי סעודה מיהא כיון שאכל ביום י"ד ועיין בזה להרב כנסת הגדולה והפר"ח סי' תרצ"ה. ובס' בני חיי ז"ל כתוב שראה חסידים ואנשי מעשה כשהיו יושבים בסעודה לאחר המנחה היו מדליקין נרות לשמוח בהם ע"כ. והשל"ה ז"ל כתב לעשותה בבקר כדרך שעשתה אסתר והכי מסתברא שתהיה בשעה שדרך העולם לסעוד וכן נוהגים החסידים ואנשי מעשה.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות מגילה וחנוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה