מעשה רקח על הלכות מגילה וחנוכה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ט
אין כותבים וכו'. משנה וגמ' שם. ולמ"ש
ואם כתבה נמי בעפצא וקנקנתום. ביאר הרב המגיד ז"ל דר"ל במי קנקנתום דבקנקנתום גופיה תנן להדיא במתני' שהיא פסולה ע"כ. ופשטן של דברים מוכחי דר"ל דבמי קנקנתום לחוד בלא שום דבר אחר שפיר דמי ומקרי דיו גמור האמנם ראיתי להרב"ח סי' תרצ"א שהכריח דכוונת רבינו במ"ש מי עפצא וקנקנתום היינו מי עפצא עם הקנקנתום עצמו שנותנים לתוכו [כדרך שאנו עושים בזמן הזה ואין זה הדיו העיקרי כמ"ש רבינו פ"א דתפילין] ובאמת דהכי מוכח מדברי רבינו במסכת סוטה פרק המביא וז"ל לעניינינו ומה שאמר כאן שהיא לא תכתב אלא בדיו ונתן טעם לזה כתב שהוא יכול להמחק וכו' ולכך ראיתי בארץ ישראל מרחיקים כתיבת ס"ת באחד ממיני הדיו נקרא בערבי חיב"ר אלא בדיו ממש ומי שהורה להם בכך אינו אצלי אלא טועה הרבה מאד שאומר שס"ת הכתובים באלחיב"ר פסולות מפני שאינן נמחקות וכו' שהדבר האחרון הבא בגמ' בזה הענין הוא מה שאמרו בכל מטילין קנקנתום חוץ מפרשת סוטה וכו' למ"ש ומחה כמו שאמרנו וכו' ע"כ. וכתב המעתיק שם שהאלחיב"ר שכתב רבינו הוא הדיו של עפצים ומטילין לתוכו הקנקנתום והוא מין ממיני העפר המשחיר ואינו נמחק וכ"כ ר"ח ז"ל וכן ר"י שדיו סתם אין בו עפצים והרי הוא הנעשה מפחם הגפנים ומעשן השמנים אבל אין בו עפצים וקנקנתום כלל והוא קרוב להמחק לפי שהעפצא והקנקנתום מעמידין הדיו ואינו יכול להמחק וכ"כ הרב המחבר ז"ל בהלכות תפילין ומזוזה וס"ת וז"ל אם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים ועוד כתב על מעשה הדיו שורהו במי עפצא שאם תמחקנו לא ימחק ראיה שהדיו שאינו נמחק הוא העשוי מן העפצא והקנקנתום הנקרא חיבר והדיו הנמחק הוא שאין בו לא עפצא ולא קנקנתום ע"כ. גם רבינו בפ"ג דהלכות סוטה דין ח' כתב וז"ל וכותב עליה בלשון הקדש בדיו שאין בו קנקנתום ע"כ. ולשון מטילין נמי הכי משמע דר"ל שמטילין הקנקנתום באיזה דבר אחר שיש שם כבר ממיני הדיו דהיינו המי עפצא וכו' גם הרב ב"ח גופיה נסתייע מדברי הרה"מ הנ"ל מדהביא דבריו ועוד הביא ראיות אחרות לזה עיין עליו וצ"ל דלא נחית הרה"מ אלא לאפוקי עם הקנקנתום לבדו דהיינו לשרות הקנקנתום במים וכיוצא דאי בקנקנתום לבדו אי אפשר דהקנקנתום הוא שם ידוע שקורין ויטראו"ל והוא יבש היה כעץ והרב כנסת הגדולה והפר"ח שם דחו דברי הרב ב"ח בלי נתינת טעם עיין עליו ולדידי אני הצעיר אף דדברי הרה"מ לא באו בביאור כ"כ לפי מה שכתבנו דברי הרב ב"ח נראין.
וצריכה שירטוט כתורה עצמה. נוסח אחר כספר תורה. ועיקר הדין דף ט"ז כאמתה של תורה ונחלקו הפוסקים ז"ל אם צריך לשרטט כל השורות או אם די בשורה ראשונה עיין להרב כנסת הגדולה והרב מג"א סי' תרנ"א.
ואין העור שלה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל זה פשוט שלא נזכר בה עיבוד ואינה כס"ת אלא לדברים שהשוה לו ע"כ. אמנם הסמ"ג ז"ל כתב דראית רבינו מדקרינן במגילה הכתובה בין הכתובים ביחיד ע"כ. כלומר ולא מצינו בשאר כתבי הקדש חוץ מס"ת תפילין ומזוזות קפידה זו ואף שהרא"ם ז"ל הקשה עליו עיי"ש שיש ליישב ועיין להרח"א נר"ו.
על הנייר וכו'. משנה וגמרא אמרו נייר מחקא ופי' רש"י מחקא מין עשבים עשוי ע"י דבק ע"כ. ובזמנינו עושים הנייר מבלאי בגדים.
או אפיקורוס. נוסח אחר או מין. ועיין מ"ש בפ"ג דהל' תשובה דין ח' וט'.