מעשה רקח על הלכות מגילה וחנוכה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ב
קרא ושהה וכו'. נתבאר שם וכן פסק רבינו פ"ג דהלכות שופר דין ו' דאם שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא וכן בהלכות ק"ש דין י"ב אך בפ"ד דהל' תפילה דין י"ג פסק דאם היה עומד בתפילה ונטפו מי רגליו על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וכו' ואם שהה כדי לגמור את התפילה חוזר לראש ע"כ. וראיתי להתוס' בברכות דף כ"ב ד"ה אלא לכו"ע וכו' שכתבו בשם הרב מקוצי דיש לחלק דשאני ההיא דתפילה דאין ראוי לקרות משום דמי רגלים שותתין על ברכיו אבל היכא דגברא חזי כגון מגילה ושופר כו"ע מודו דאינו חוזר לראש ע"כ. אמנם הר"ן ז"ל במגילה כתב דלענין תפילה דחמירא שאין לו רשות להפסיק בה לא מפני היראה ולא מפני הכבוד משו"ה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש אבל במגילה והלל שאדם רשאי להפסיק בהם מפני היראה ומפני הכבוד אע"פ ששהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש ואצ"ל בתקיעות ע"כ. והפר"ח או"ח סי' ס"ה חלק ע"ד התוס' הנ"ל וחילק חילוק אחר עיי"ש. וכנראה שלא ראה דברי הר"ן שהזכרנו עיי"ש.