מעשה רקח על הלכות מגילה וחנוכה· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ח
כפר שמקדימים וכו'. לדברי רבינו שמפרש זמן הכניסה דהיינו קריאת התורה בבית הכנסת כדברי הרב חיים שהביאו התוס' ביבמות וכמו שהוכיח הרב לח"מ מדכתב רבינו לעיל בבתי כנסיות ומדכתב כאן בזמן שאין נכנסים בו דאילו לפירוש רש"י ודעמיה היו נכנסים לעיירות לדון ולא שייך נמי ביהכ"נ ולפי זה אין להקשות דאיך אפשר שלא היו נכנסים לשמוע קריאת התורה בב' ובה' די"ל דיתכן בשעת הגזירה שלא היו יכולים לקרות בתורה ואף בשבת לא תקנו אלא הפטרה בנביאים אבל בב' ובה' היו מבטלים לגמרי ודו"ק. ומצאתי בשתי נוסחאות אחרות כת"י כתוב שם כפר שאין נכנסים בו וכו' והשאר נמחק.
וכל עיר שאין בה וכו'. פ"ק דף ג' אמר ר' שמעון בן לקיש כרך שאין בו עשרה בטלנים נדון ככפר מאי קמ"ל תנינא וכו' כרך איצטריך ליה אע"ג דמקלעי מעלמא ע"כ. אין לדקדק דהכא לא חיישינן דמקלעי ליה מעלמא ואלו בפי"א דהל' תפילה דין ט"ז פסק דבית הכנסת של כרכים הואיל ועל דעת כל העולם נעשה שיבואו ויתפללו בו כל הבא אל המדינה נעשה של כל ישראל ואין מוכרים אותו לעולם הרי דהתם אזלינן בתר בני עלמא דמקלעי לה וי"ל דהכא היינו טעמא כמ"ש רש"י ז"ל דזמנין דלא משתכחין ע"כ. כלומר דבעינן דלעולם יהיו שם עשרה בטלנים לדונו ככרך משא"כ התם דתלי אדעתא דכולי עלמא כמ"ש שם וק"ל.
ואם אין שם וכו'. נוסח אחר כת"י ואם אין בעיר וכו'. וכתב הראב"ד ז"ל דאולי מפני שאינו לא כפר ולא כלום וכן אמרו מאימתי נעשית עיר הנדחת משיהיו בה מי' עד ק' ופי' בירושלמי וכו' ע"כ. וקצת קשה דבפ"ד דע"ז פסק רבינו כמאן דאמר ממאה עד רובו של שבט ואפשר דנפקא ליה מדאמר ר' יהודה אימתי בזמן שנכנסים בב' ובה' אבל בזמן שאין נכנסים בב' ובה' אין קורין אלא בי"ד ופי' רבינו דהיינו יום הכניסה בבתי כנסיות של כפרים כדלעיל וכיון דבעינן יום קריאת התורה להם בדליכא ס"ת כגון דליכא עשרה תו לא מצו קרו ביום הכניסה דמדין אין נכנסים בב' ובה' נפקא דהתם אף דאיכא יותר מעשרה ולא קרינן ביה כפר לענין זה. ועוד נראה להכריח זה ממ"ש רבינו לעיל דמגילה שלא בזמנה אין קורים אותה בפחות מעשרה וכיון דהכא ליכא עשרה ממילא דלא מצו לקרותה ביום הכניסה דהיינו שלא בזמנה וא"כ רבינו לא נחית בדין זה לומר דלא מקרי כפר בפחות מעשרה תדע שלא כתב שאין דינו ככפר אלא כעיר אלא נקט דהרי הוא כאנשי העיר כלומר דינו שוה לעיר ועיין למרן ז"ל.