מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות· רבי מסעוד חי רקח
פרק טו · הלכה לד
בשר נבילה מליח שנבלל וכו'. נראה דכוונת רבינו שהנבילה לחוד היא המלוחה וכמ"ש לקמיה בדג טמא ולא חש למטעי מכיון שפירש מפני שתמצית הנבילה וכו' דהיינו ע"י המלח שבה ולשון שנבלל הכוונה שעמד שם קצת זמן דאל"כ הרי כתב רבינו בפ"ט שאם צרר בשר עם גבינה יחד די בהדחה אף דסתם גבינה מלוחה היא אלא די"ל עוד דהך מלח דנבילה היינו שאינו נאכל מחמת מלחו כדקי"ל בעלמא. ולדברי מרן ז"ל כבר כתבתי בפ"ט עיי"ש.
ומ"ש רבינו
דג טמא שכבשו עם דג טהור וכו' הוא מהמשנה פ"י דתרומות וכמ"ש בפ' כל הבשר דף צ"ט ופסק כר' יהודה והטעם שהחמירו בזה משאר איסורין נראה משום דקי"ל בציר דג טמא חריף טובא ונותן טעם עד קרוב למאתים וכ"כ הרב לח"מ ופשוט.