מעשה רקח על הלכות מאכלות אסורות· רבי מסעוד חי רקח
פרק טו · הלכה כח
אבל אם פגם זה האיסור וכו'. מוכח להדיא מדברי רבינו דדוקא כשהאיסור הוא הפוגם לאפוקי אם האיסור מצד עצמו אינו פוגם אך בהתערבו עם זה ההיתר יפגום דהיינו שההיתר הוא גורם הפגם לא שרי. והטור יו"ד סי' ק"ג כתב דאפי' אין כח באיסור לבדו לפגום אלא ע"י דבר אחר וכו' אפ"ה מותר וכתב הרב ב"י דהיינו מדאמרינן התם נותן טעם שאמרו לא שיאמרו קדרה זו חסרה מלח או תבלין או יתירה מלח או תבלין אלא השתא מיהא הא פגמה וזה לכאורה מנגד לדברי רבינו והרב ב"י שם לא נרגש מזה וצ"ל דרבינו אינו מפרש כפירוש רש"י אלא שהכוונה כיון שהאיסור פגם אף אם היה מחמת ד"א סוף סוף האיסור הוא שגרם הפגם ויש להתיישב ולזווגו עם פירוש רש"י ודו"ק.
ועל מ"ש רבינו
אבל אם פגם לכתחילה וכו' מבואר הדבר דכוונתו דאפי' בשעה שהוא פגום אסור וכן נראה מהכ"ש שהזכיר מרן ז"ל ודלא כהש"ך שם וכ"כ הרב פר"ח ומתבאר עוד מדברי רבינו לקמן שכתב ומי יטעום וכו' והוא שלא יהיה סופו להשביח וכו' דמשמע דכשסופו להשביח אף בשעה שהוא פגום אסור ועיין להתורת חיים ז"ל שם.