מעשה רקח על הלכות כלים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יא
הלכה ב
מגריפה שניטל כפה וכו'. כתב מרן ז"ל פי"ג וכחכמים ע"כ. אמנם בפירוש המשנה פסק כר' מאיר ולא ידעתי טעמו:
הלכה ג
מסרק של צמר וכו'. מרן ז"ל נתקשה מההיא דפרק החולץ (יבמות דף מ"ג) דלמה הניח רבינו שינויא דסתם תלמודא ופסק כשינויא דרב פפא וכו' ואי משום הא לא קשיא (חסר) לא קאי כדאיתא התם ואי משום תירוצו של אביי הרי פסק כרב פפא שנקבע בגמרא אחר דברי אביי ולההיא שהקשה דלית הלכתא כהאי סתמא משום דגרסי בה דווקנאי זו דברי רבי שמעון ע"כ נראה שרבינו לא רצה לדחות (חסר) סתם מתני' דקבעה רבינו הקדוש במקומה בלי מחלוקת (חסר) מחלוקת ראשונה דלית (חסר) בגמרא. ומ"ש בספרי רבינו
לפי שאינו יכול לסרוק בו פשתן נראה דטעות סופר הוא דהא מעין מלאכתו דוקא בעינן וזה הוא מסרק של צמר. ומ"ש בספרי רבינו
לניר או לילפוף צ"ל לנר או ללפוף וכן הוא בדפוס מגדל עוז:
הלכה ח
הסייף והסכין והסכין. בדפוס מג"ע אין שם אלא סכין אחד והכי מוכח מלישנא דמתניתין:
הלכה יב
מפני שהוא בתחילה ועכשיו וכו'. חיסור לשון יש כאן וכצ"ל מפני שהוא בתחילה חותה בה גחלים ועכשיו חותה בה גחלים וכן הוא בדפוס מגדל עוז:
הלכה יג
או שנטשטשה. מרן ז"ל תפס או שנטשטשה ולא הראה מקומה והיא תוספתא הביאה הר"ש ז"ל עיין עליו:
הלכה יט
כלי שיש בראשו וכו'. קצת קשה מה בין זה למחט שניטל מקום הנקב או העוקץ לבד שהיא טהורה ואם נאמר דהתם שניהם לצורך התפירה אכתי קשה מדין מכחול שכתב אח"ז דבין הכף בין הזכר הוו צורך מכחול וקושיא זו שייכא ג"כ לפי' הראב"ד ז"ל שמפרש ששני הקצוות הוו לצורך הבשר וי"ל דשאני מחט דבניטל הנקב או העוקץ בטל ממנה צורך התפירה לגמרי:
הלכה כ
כסבכה
. בדפוס מגדל עוז בשבכד.
הלכה כג
וזה הברזל נקרא דרבן. בדפוס מג"ע כתוב נקרא מלמד. ומ"ש
ובקצה השני מלמטה תיבת מלמטה נמחק שם:
הלכה כד
לפיכך דף של נחתומין וכו'. משמע דתלוש ולבסוף חברו הוי תלוש וכן משמע ממ"ש פ"ה דהלכות מעילה הל' ה' ועיין מ"ש שם: