מעשה רקח על הלכות כלים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו
הלכה א
ונפסדה צורתו ותשמישו. לאו תשמישו הראשון קאמר דזו סברת ר' אליעזר בכלים רפי"ז ולא קי"ל כוותיה וכמ"ש רבינו והרע"ב ז"ל שם:
הלכה ב
כל כלי בעלי בתים וכו'. ובשל אומן לא נתבאר כאן ומסתברא דבנקב כל שהוא טהור וכמ"ש רש"י ז"ל פ"ק דסוכה דף ו' ד"ה כרמון:
וסתמו רמון. טעות סופר מבואר הוא וצ"ל עד שהשלימו למוציא רמון וכן הוא בדפוס מג"ע והיא בעיא דחזקיה בשבת דף קי"ב ובעירובין דף כ"ד ועיין עוד להתוס' פ"ק דסוכה דף ו' והר"ש ז"ל רפי"ז דכלים:
הלכה ג
והפחלץ של גמלים והאפיפירות. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו מהמשנה דכלים פכ"ד דקתני הפחלץ של גמלים טהור מכלום ועוד דבתוספתא פי"ג קתני שעשאן בתחלה מקבל רמון טמא דמשמע אם אינו מקבל טהור ורבינו כתב דמוציא רמון טמא ומרן ז"ל הליץ דמקבל רמונים היינו שעשאן מתחילתן שאינן מקבלים רמונים וכו' ומ"ש ממה ששנינו הפחלץ של גמלים טהור מכלום צ"ל שהוא מפרש פחלץ עשוי בתבנית אחר וצ"ע ע"כ. ואין צורך לזה דדברי רבינו שרירין וקיימין דבפכ"ז לקמן הל' ח' הביא אותה משנה להדיא וביאר שם למה טהור וכיון דבהתוספתא קתני שהוא טמא מוכח דשני מיני פחלץ הם תדע דקתני בהדיא אפיפירות כדאיתא בתוספתא פרק ו' ובסוף פכ"ז לקמן פסק דהאפיפירין שמניחים על הספרים טמא וכו' נחלקה טהור ובפירוש המשנה פכ"ד דכלים ביאר שהוא כסא של פרקים של שתי לוחות לישב עליו הסופר עיי"ש ובכלי זה אין שייך שיהיה בו מוציא רמון לדמותו לפחלץ מוכרח דכלי אחר הוא ושניהם נקראו אפיפירין (כאן חסר שיטה אחת):
הלכה ד
אע"פ שכולה. בדפוס מג"ע כתוב אע"פ שכולה נקובה כמוציא רמון:
הלכה ה
הקנענים
. בדפוס מג"ע הקנונים:
הלכה ח
וכן בית הרעי. בדפוס מג"ע בית הרא"י:
הלכה ט
בית הכוסות של עץ. בדפוס מג"ע של עץ נמחק:
הלכה טו
ואם חיפה הכל טהור. לשיטתיה אזיל דאצפוי מבטל אכלי והוא טהור וכמ"ש לעיל פ"ד הל' ד' ועיין מ"ש שם: