אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות כלי המקדש· רבי מסעוד חי רקח

פרק ח · הלכה יא

הלכה ז

בגדי כהונה וכו' חוץ מן האבנט וכו'. כתב מרן ז"ל ואע"ג דאסיק התם רב אשי דבגדי כהונה לית [בהו] משום כלאים משום דקשין הם היינו לענין הצעה וכו' ע"כ וקשה דלר"א אפילו תחת ראשיהן שרי ורבינו פסק פ"ח דבית הבחירה הל' ו' דמניחין אותן כנגד ראשיהן דמשמע דתחת אסור ומדלא הזכיר שם מרן דברי ר"א משמע שמפרש דדרך דחיה הוא דקאמר כלומר דאפשר לאוקומי מתני' כפשטה אך מ"ש שם ואע"ג דבתר הכי משמע דבגדי כהונה ניתנו ליהנות מהם איכא למימר דההיא דרך לבישה דוקא ע"כ כלומר דדרך הצעה אסור וזה נראה היפך מ"ש כאן וכן הקשה בספר לחם יהודה ז"ל. ולענ"ד נראה דכוונת מרן שם אינו אלא מצד ההנאה אבל מדין כלאים לא נחית התם והכא דנחית לכלאים לדין שאסר הלבישה זולתי בזמן העבודה בא להכריח דאפילו מאן דהתיר ההצעה בלבושה מודה דאסור לשיטת רבינו שהתיר ההצעה בקשין בפ"י דכלאים הל' י"ג ואסר לכהנים תחת ראשיהם י"ל דמדכתב רבינו ביום עבודתו משמע ביום דוקא שהוא זמן עבודתו ולא בלילה ולכך אסר אאבנט תחת. ולמ"ש מרן ז"ל ומפני שראה הראב"ד חולשת הדברים אלו וכו' ע"כ. קשה קצת דהרי בסוף הלכות כלאים השיג בלשון טעות אך י"ל דהיא הנותנת דכאן חזר בו. ברם חזות קשה ראיתי להרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש סי' צ"ז דף נ' שנשאל בלשון זה של רבינו שהעתיקו כהן הדיוט וכו' אף בכהן גדול שייך מפני האבנט ותו דחשן ואפוד אית בהו נמי שעטנז וכו' והשיב ז"ל דחשן ואפד קשין היו ולכך מותר ללובשן אפילו שלא בשעת עבודה אבל מעשה האבנט אינו קשה שהרי היה רקום בצמר ויש בו כלאים של תורה וכו' ע"כ והרי גמרא ערוכה דריש פ' בא לו לא איירי אלא באבנט וקאמר עלה רב אשי דשרי לכהנים להניחם תחת ראשיהם משום דקשין הם ועיין עוד בס' בתי כהונה עיי"ש בארוכה:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות כלי המקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה