מעשה רקח על הלכות כלי המקדש· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה יב
ולפי ששכח דוד ונשאו על העגלה נפרץ פרץ בעוזא. מרן ז"ל ציין פרק אלו נאמרין וראיתי להכנסת הגדולה ז"ל בנימוקיו על רבינו שתמה עליו דמהיכן נפקא ליה זה וגם על מרן ז"ל שציין מפ' אלו נאמרין דאדרבה משם מוכח דעוזא בחטאו מת למר כדאית ליה ולמר כדאיתא ליה וכו' עיי"ש. ואין ספק דשגגה יצאה מלפני השליט דהרי שם באותו מקום מבואר כדברי רבינו ומרן ז"ל דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות וכו' א"ל הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואינינו אתה קורא אותם זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תנוקות של בית רבן יודעים אותו דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ע"כ ופי' רש"י נענש דוד שמת עוזא על ידי ע"כ הרי מבואר יוצא כדברי רבינו ומרן הקדוש וכן פירש רש"י בשמואל ב' סי' ו'.
ונראה פשוט משום דקרא כתיב שכשראה עוזה ששמטו הבקר והארון היה מתנודד אחז בו שלא יפול ח"ו וזה גרם דוד ע"י שנשאו בעגלה ואף שעוזה חטא מ"מ זכותו של דוד היה לו לעמוד בזה אלא ודאי שלא נענש אלא על ידו ופשוט הוא: