אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יסודי התורה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ט · הלכה ג

הלכה א

וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא. פי' שאם לא נודע לנו שהוא נביא אין חייבים לשמוע לו אא"כ נתן לנו אות וכ"מ פ' הנחנקין (סנהדרין דף פ"ט ע"ב):

ועל דרך הזאת אם צוו כל הנביאים וכו'. הלשון נראה שהוא מיותר שכבר כתב וכן אם יאמר הנביא וכו'. ונראה שכוונתו דלא תימא דבעינן שיהיה דוקא כאליהו שהיה מוחזק בנביאות כמ"ש בגמרא אלא כל הנביאים הם שוים לענין זה ודי שיודע לנו שהוא נביא ולא בעינן מוחזק כאליהו:

ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם וכו'. כתב מרן דאמרו חז"ל בכמה מקומות אילו אמרה יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה ע"כ וכתב עליו הרב פר"ח שזה שלא בדקדוק דהתם בדרך סברא קאמר ולא בדרך נבואה ע"כ ושמעתי עם ההיא דעתניאל בן קנז וכו'.
ומ"ש מרן מההיא דפ"ק דיבמות וכו' ע"כ נראה דכוונתו דמדברי רבינו משמע דאפילו כיון את ההלכה יחנק משום דלא בשמים היא כלל ולהכי הקשה שדברי התוס' אינם עולים לדעת רבינו שכתבו שם לחד שינויא דההיא דב"ה שאני דהוו רובא אלא שהיו מסופקים משום דב"ש חריפי טפי ונמצא שהבת קול לא חידש שום דבר אלא הודיע שכוונת הפסוק הוא דבכל גווני אזלינן בתר רובא אף דאינהו לא מחדדי טפי כמו האחרים והכי קי"ל ואפשר שכוונת רבינו גם כן היא זו תדע שכתב בתחלת דבריו וכן אם עקר וכו' דמשמע שאומר חידוש גמור נגד תורתנו הקדושה ועלה קאי אם אמר שה' צוה לו שהדין כך והלכה כפלוני כלומר ואנן קי"ל דלא כאותו פלוני לגמרי בלי ספק אבל אין ה"נ שאם אנו מסופקים בדין ובא לומר דכוונת הכתוב הוא כן שלא הכחיש הכוונה ואדרבא פשט הכתוב קאמר כההיא דאחרי רבים ה"ה נמי דאינו חייב מיתה על זה והרב פר"ח כתב דלעולם אין משגיחים בבת קול וההוא בת קול דב"ה הוה משום כבודם לאחשובינהו טפי ע"כ והתוס' שם כתבו בתירוץ שני דההיא דר' אליעזר לא יצא הבת קול אלא לכבודו. שוב מצאתי כדברי בהר"ח אבולעפיה נר"ו פרשת ראה. ולענ"ד נראה דמדברי רבינו נראה שאם נתנבא בשם ה' ואמר ה' ציווני שתשמרו את השבת כהלכתו או מצוה אחרת שלא הוסיף ולא גרע כלל אלא שמזהיר את העם על ענין זה אף שאומר בשם ה' לא קרינן ביה לא בשמים היא ומ"ש כאן שאם אמר הלכה כפלוני וכו' היינו נגד מה שקבלנו ולהכי חייב תדע שכתב בפ' ה' מע"ז שנביא השקר שלא הוסיף ולא גרע חייב מקרא דאשר יזיד לדבר דבר בשמי וכו' דהיינו אדברים דעלמא חייב מדלא קמוכח מקרא דלא בשמים היא וכן יש לדקדק מדברי רבינו שם דבמתנבא בשם ע"ז כתב אפי' כיון את ההלכה לטמא את הטמא וכו' וגבי נביא השקר כתב לא הוסיף ולא גרע וכו' דמשמע דקאי אדברים דעלמא. ונראה דהיינו טעמא דלא מקרי נביא השקר בהכי דאין הכי נמי דכן הוא האמת שכל ישראל קבלו מפי הקב"ה בסיני לשמור כל התורה וקבלו עליהם להיות ערבים זה לזה ולמחות ביד העוברים על ד"ת א"כ לא מקרי נביא השקר אף דלא משמע כן מדברי מרן כ"מ ז"ל. ובנביא שאינו מוחזק אלא שנעשה נביא ע"פ אות ומופת אם יאמר לנו לעבור על אחת מן המצות לפי שעה צריך לשמוע בקולו וכן הכריח הרב פר"ח ז"ל וכתב שהרא"ם חולק ומסתברא דכל זה לא מיירי אלא באדם שמתוך מעשיו ומדותיו אפשר שיהא נביא אבל באיש דעלמא אף שיעשה כמה אותות לא נשגיח עליו כלל וכ"כ רבינו בתחילת פ"י וז"ל לפיכך כשיבא אדם הראוי לנבואה וכו' פירוש שיש בו הפרטים שמנה רבינו בפ"י וכו':

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה