מעשה רקח על הלכות יסודי התורה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה ו
אפילו היה השם חקוק. פירוש דבמחיקת השם לא כתיב לשון כתיבה כי היכי דנימא לאפוקי חקיקה ומשמע דאפילו שנכתב שלא לשם קדושה מכיון שהוא שם גמור אסור למוחקו ולקי עליה דהא בכלים מסתמא לא נכתב לשם קדושה וכ"כ הרב פר"ח. (ועיין בש"ך י"ד שכתב דלצורך תיקון שרי אף למוחקו) ובגמרא אמרו דגוי שהקדיש קורה ושם כתוב עליה הרי זה יגנז משמע דאף שלא נכתב לשם קדושה דהא בגוי עסקינן ואפ"ה קאמר דיגנז וגדולה מזו כתבו התוס' שם דאותה חתיכה כולה קאמר אף מה שכנגד ה' (פירוש כל עובי אותו המקום) דבמקומו מיהא קידש ה' ע"כ אלא שרש"י פירש דמוכחא מלתא דלבו לשמים שהרי כתב עליה שמו של הקב"ה ע"כ. ושם פירש רש"י ז"ל אשינויא דשם שלא במקומו לאו קדוש וז"ל כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותה חתיכה תגנז וכו' לישנא אחרינא שם שלא במקומו כגון על גבי קורות וכלים לא קדיש דלא הוי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש וכו' ע"כ משמע דהחילוק הוי בתיבת מקומו דללישנא קמא מקומו לא מקרי אלא במקום השייך כגון בסת"ם ולפ"ז אף שכתב פסוק אחד בנייר לא קדיש כל הנייר אלא מקום השם בלבד וללישנא בתרא מקומו לא מקרי אלא בנייר ובתנאי שיכתוב כל הפסוק אבל לעולם דבשם לבדו בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא לא הותרה המחיקה בין בנייר בין ע"ג קורות וכלים תדע שאמרו בגמרא בשם הכתוב על הקורה דיגוד והשאר מותר להשתמש הרי דאף שנכתב על הקורה אין למוחקו ועוד אמרו בשם הכתוב על הכלים יגוד ויגנז וזהו מ"ש אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש וכו' וזה שכתב רש"י דהראשון עיקר דמה לי ע"ג קורות וכלים מה לי בנייר כל שאינו במקומו הראוי לא מקרי קדוש לענין שיאסר הכל א"נ מצינן למימר דללישנא בתרא לא קדיש כלל אלא אם כן הוא בנייר ומקרא מלא ומאי דאמרו בגמרא יגוד היינו מדרבנן אבל מדאורייתא הותרה המחיקה ורבינו פירש כלישנא קמא דמדאורייתא הוי ולקי עליה אם מחקו וכ"כ הרב פר"ח וזה נראה עיקר שהרי לא הזכיר בלישנא בתרא דקדיש מקום השם מיהא כמ"ש בלישנא קמא אלא כתב דלא קדיש משמע דלא קדיש אפילו מקום השם עצמו:
נזדמנה לו טבילה של מצוה וכו'. פרק כל כתבי (שבת דף קכ"א) איפליגו רבנן ור' יוסי ורבינו נראה שפוסק כת"ק והתם אסיק בגמרא דפלוגתייהו בטבילה בזמנה דת"ק סבר לאו מצוה ומהדרינן אגמי ור"י סבר מצוה ולא מהדרינן אגמי וכתבו התוס' ד"ה ה"ג בשם רש"י ור"ת דאינהו גרסי ר"י אומר אינו צריך ולא גרסי אינו יכול ומכח זה ס"ל דאפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה היא שרי לטבול ביוה"כ וכן הוכיחו בפ"ב דביצה דף י"ח ע"ב מדאמרינן בההיא מתניתין דכל חייבי טבילות טובלים כדרכם וכו' בעל קרי טובל והולך עד המנחה ותו לא ומדקאמר דמן המנחה ולמעלה אינו טובל משמע דס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה היא ואפ"ה קאמר דכל חייבי טבילות טובלים כדרכם ביוה"כ אלמא שרי לטבול אף דלא הוי מצוה וטעמא כמ"ש בס"פ יוה"כ שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג וכו' וא"כ קשה ממ"ש התוס' בפ"ק דיומא דף ח' ד"ה דכו"ע וכו' דלר"ת דס"ל כמ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה היא אע"ג דאמרינן בפ' המפלת שמע מינה טבילה בזמנה מצוה היא מ"מ אין הלכה כן אלא כר"י דס"ל לאו מצוה היא ודחו סברת ר"ת דפסק כמ"ד מצוה היא והכריחו דאין לטבול ביוה"כ וכמ"ש גם כן בפרק המפלת (נדה דף ל') עיי"ש. ואפשר דר"ת לא קאמר דאפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה מצי לטבול ביוה"כ אלא בזמן שהיו יכולים ליטהר לגמרי אבל בזמן הזה שכולנו טמאי מתים ולא תועיל לנו הטבילה הה"נ דלמ"ד לאו מצוה היא אין לטבול ביוה"כ וכמו שכתבו בפ"ב דביצה בסוף דבריהם בשם ר"י דבזמן הזה אין טובלים לא בט' באב ולא ביוה"כ יעו"ש.
ומעתה מדברי רבינו שפסק כת"ק משמע דס"ל כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה וקשה טובא דבפ"ג דשביתת עשור פסק דחייבי טבילות טובלים כדרכם בין בט' באב בין ביוה"כ וגבי בעל קרי פסק דאינו טובל שאין הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת מת וכו' ולא אמרו שהרואה קרי ביוה"כ טובל אלא כשתיקנו טבילה לבעלי קריין וכו' ע"כ ואי ס"ל כר"ת דטבילה בזמנה לאו מצוה היא למה פסק דכל חייבי טבילות טובלים כדרכם בט' באב וביוה"כ הא לר"ת בזמן הזה אין לטבול ולזה י"ל דרבינו ס"ל כר"ח שהביאו התוס' פ' המפלת (נדה דף ל') דאף בזמן הזה טובלים וכ"כ הבה"ג הביאו הטור או"ח סי' תרי"ג ובעל קרי שאני שאינו בכלל חייבי טבילות וכמ"ש מרן ז"ל. ואי קשה הא קשה דבפ"ק דתענית דף י"ג איתא דמ"ד חייבי טבילות טובלים כדרכם ס"ל דטבילה בזמנה מצוה היא דאמרינן חייבי טבילות אין אינש אחרינא לא ופי' רש"י משום דטבילה בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו ע"כ וכ"כ הטור שם. ורבינו שפסק כההיא וכמ"ש מרן שם משמע דס"ל טבילה בזמנה מצוה היא ואילו הכא לת"ק לאו מצוה היא ואפשר דרבינו ס"ל כההיא שכתבו התוס' דאפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה היא שרי לטבול לפי גירסתם דגרסי אינו צריך וכו' ומעתה ההיא דפ"ק דתענית דקאמר חייבי טבילות אין אינש אחרינא לא היינו לומר דכדי לקרב טהרתם שרי מכיון שהם חייבים לטבול אף על גב דאינה מצוה משא"כ אינש אחרינא דלאו מחייבי טבילה דלא מצי טביל וכן תירץ הלח"מ ז"ל:
ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו וכו'. הקשה הרב לח"מ וז"ל וכי תימא א"כ אפי' טבילה בזמנה מצוה למה אמר ר' יוסי דלא מהדרינן אגמי וכו' הא מצי לסבב בבגדיו וי"ל דהאי תיקון דחוק הוא עכ"ל ולי הצעיר קשה דא"כ איך כתב רבינו דמהני סיבוב בגדים הא לרבנן בעינן תיקון מעליא ולר"י אפילו תיקון דחוק מהני תדע דלרבנן במנח ידיה עילויה לא מהני ולר"י מהני אף שהוא תיקון דחוק דדילמא משתלי ושקיל לה ובגמרא לא אמרו אלא וכו' אלא לאשמועינן דמודה ר"י דהיכא דמשכח תיקון מעליא דחייב לעשותו ולאוקומי פלוגתייהו בטבילה בזמנה אבל ה"ה נמי דלר"י כל כמה דמצינן לאהדורי אאיזה תיקון בשעתו מהדרינן דר"י לא פליג אדרשא דלא יראה בך ערות דבר שאסור לעמוד בפני השם ערום וא"כ נראה דפשיטא דכל עוד דמצינן לתקוני דלא ליעבר אלאו זה אפילו בתיקון דחוק מהדרינן. ונראה דרבינו ס"ל דגמי דנקט לאו דוקא הוא ואם לא מצא גמי ה"ה בכל דבר דמתכסה השם ולא הוי חציצה יכול לעשותו ובהא פליגי דלרבנן אי לא אשכח שום דבר לכסות השם לא יטבול דטבילה בזמנה לאו מצוה היא ולר"י אי משכח גמי כמ"ש בגמרא א"נ דבר אחר פשיטא דחייב לכסותו דלא ליעבר אלאו זה אבל היכא דלא אשכח שום דבר באיזה מציאות שיהיה מכיון שטבילה בזמנה מצות עשה דכתיב והיה לפנות ערב ירחץ במים שרי ודחי אלאו דלא יראה בך ערות דבר: