אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יסודי התורה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ה · הלכה ה

הלכה ד

נשים שאמרו להם כותים וכו'. מדברי רבינו נראה דבנשים אף אם יחדוה לומר זאת האשה תתנו לנו ואם לאו נהרוג את כלכם יהרגו כולם ואל ימסרו אותה להם והכי מוכח מתני' פ"ח דתרומות דלא הזכירו יחוד בנשים כדרך שאמרו בברייתא בירושלמי שם בענין הריגה ונראה דהיינו טעמא משום דבטומאה לא שייך חיוב כמו גבי מיתה. ואכתי יש לדקדק אם כבר נטמאה אשה אחת אי מצו למסור אותה דהא טמאה היא או לא. ולכאורה מהירושלמי שם מוכח דמצו למסור אותה שהרי אמרו שם להדיא לא מסתברא אם היתה כבר טמאה לא מסתברא אם היתה שפחה אחת דהיינו לומר דלא תימא דמתני' איירי אפי' אם היתה ביניהם אשה אחת שכבר נטמאה א"נ שפחה דנימא גם כן דיטמאו כולם ואל ימסרו אותה דלא אמרו כן אלא כשכולם טהורות ובני חורין וכן פי' הרב ר' אליה לב בפירושו להירושלמי אמנם נראה דמיירי אפילו בלא יחוד אלא בשאמרו תנו לנו אחת מכם סתם תדע מדקאמר לא מסתברא אם היתה שפחה אחת ואי מיירי ביחדו אותה לא הול"ל אלא לא מסתברא אם היתה שפחה דהיינו זאת שיחדו ואף שרואים אנו דאיכא למידק לאידך גיסא דבטמאה לא קאמר אחת משמע דביחדוה מיירי על כל פנים קשה למה לא הזכיר רבינו דין זה דטמאה ושפחה דמתוך הירושלמי מוכח דלא יטמאו כולם כיון שכבר נטמאה וכו' ותו קשה למ"ש מרן משם הרשב"א בתשובה דאפי' אם היתה אחת מהם מחוללת יטמאו את כולם ואל ימסרו אותה להם ע"כ דנראה שהוא היפך הירושלמי ואפשר דרבינו והרשב"א ז"ל ס"ל דההיא דירושלמי הכי קאמר לא מסתברא לומר דאם כבר נטמאה שימסרו אותה אפילו אם יחדוה דאם כבר נטמאה פעם אחת לא מפני זה יחוייב שתטמא פעם אחרת כמ"ש הרשב"א ז"ל וכן נמי גבי שפחה מה לי שאינה בת חורין הא לענין זאת העבירה אין בינה לבת חורין ולא כלום. ובהכי עלו כהוגן דברי רבינו דאפילו אם יחדוה ואפילו אם כבר נטמאה אין למסור אותה שהרי לא חילק בהכי אלא לענין מיתה. וראיתי להר"ש ז"ל אההיא מתני' דנשים שפי' דאם יחדו להם אחת מוסרים אותה. וכתב דהכי מוכח בירושלמי ולא ידעתי מאיזה מקום מוכח כן דשם בירושלמי לא מייתי אלא האי לא מסתברא ולפי דבריו אפילו אם לא נטמאה אם יחדוה מוסרים אותה וזה אינו יעו"ש ואפשר דיליף לה מההוא עובדא דעולא בר קושב וס"ל דלא הוה מחוייב מיתה וה"ה לנשים אף דלא הזכירוהו במתניתין וכן מוכח מדברי הר"ן פ' יוה"כ אמנם אינו מוכרח כלל כנז"ל.
ומ"ש מרן דפסק כריש לקיש משום דהוי ספק נפשות ולהחמיר וכו' קשה דא"כ בכל מקום דפליגי ר' יוחנן ור"ל בדיני נפשות נימא הכי ותו דיותר אית לן למימר דמשום ספק נפשות דכולם הו"ל למימר דימסרו אותו ואפשר דשב וא"ת שאני ולקושיה ראשונה אפשר דמ"ש כן היינו משום דסמיך אמ"ש אחר זה דההכרח דהלכה כר"ל הוי מדיוקא דמתני' ומעובדא דבר קושב וכו' והרב פר"ח ז"ל והר"ח אבולעפיה נר"ו הניחוה בצ"ע והקשה עוד הרח"א נר"ו לסברת ר"י אמאי לא סיימה המשנה פ"ח דתרומות נשים שאמרו להם גוים דאם יחדוה ימסרו אותה ואל יטמאו כולם ולר"ל ניחא דלא שייך חיוב בטומאה וכתב משם מהרמ"ג שמחמת קושיא זו פסק רבינו כר"ל דמתני' מסייעא ליה וכו' ולענ"ד נראה דלא קשיא לר"י נמי דהא מדקתני מתני' דבלא יחוד יטמאו כולם והיינו טעמא משום דאין דוחין נפש מפני נפש וכו' אבל כשיחדו אותה פשיטא דאין לומר כן דליכא טעמא דאין דוחין ואף הסברא נותנת דימסרו אותה מאחר שיחדוה ואל ימסרו כולם עליה דמסתמא ודאי לאיזה סיבה גרמה היא לעצמה דבר זה ועכ"פ הוי חידושא טפי ואם איתא הו"ל לאשמועינן מתני' ביחדוה וכ"ש בלא יחדוה ועל כרחך לומר כן לדעת הר"ן והר"ש דס"ל דאף אם בנשים יחדוה מוסרים אותה.
ומ"ש מרן וזו משנת חסידים היא אלמא דלכתחלה אין מורים כן וכו' נראה דדקדק כן מדקאמר ליה אליהו זלה"ה ולמסורות אני נגלה מדקרי ליה מוסר שמע מינה דאיסור יש בדבר לכל והיינו מ"ש רבינו דאין מורין כן לכתחלה דאל"כ מידת חסידות שאני ובב"י סי' קנ"ז כתב דאף מדינא שרי ומ"מ ממידת חסידות אין מורין כן לכתחלה:

אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי וכו'. משמע קצת דדוקא אם היה מחוייב בדיני ישראל הוי דינא הכי דאז אמרינן מאחר דבר קטלא הוא גברא קטלא קטל דעל כרחו לא ימלט מידו של הקב"ה כההיא דאמרינן דאע"ג דבטלו ארבע מיתות דין ד' מיתות לא בטלו וכו' ומ"מ מההוא עובדא דמייתי הירושלמי מוכח קצת דאף אם נתחייב בדיניהם נמי דינא הכי דאפשר דנתחייב לאיזה לסטיות שעשה או מורד במלכות הוה וכ"כ הרב פר"ח והב"ח אלא שהב"ח חילק דבחייב מיתה דבר תורה כשבע בן בכרי מורין כן לכתחלה ואם נתחייב בדיניהם לבד ושאלוהו להורגו לאו משנת חסידים היא ואין מורין כן לכתחלה ואם שאלוהו בסתם ולא נודע אם דעתם להורגו אם חייב בדיניהם שימסרוהו להם יכולים למוסרו ומורין כן לכתחלה ע"כ וצריך לומר דס"ל דמאי דקאמר אליהו לאו משנת חסידים היא קאי לההוא עובדא דבר קושב דוקא שלא נתחייב אלא בדיניהם אבל אם נתחייב בדיני ישראל כעובדא דשבע בן בכרי דמתני' שרי אף לכתחלה. ואם הוא בדבר של עונש שאינו מיתה א"נ משום ממון כתב הב"ח דבכל גווני בין בנתחייב מיתה בדיניהם בין עונש בין ממון אם יחדוהו שרי למוסרו מאחר שמעשיו גרמו לו ודמו בראשו ואין אנו נתפסים עליו כלל והיינו כששאלוהו סתם שלא פירשו להורגו. ומ"ש מרן על ההיא דר"ל דסבירא ליה דמ"ש דבשפיכות דמים יהרג ואל יעבור וכו' אבל הוא הדין נמי דאפילו היכא דלא שייך ההוא טעמא הוי דינא הכי וכו' ע"כ כתב הרב לח"מ וז"ל ואי על ר"ל לחוד לא הוה קשה כ"כ וכו' אבל רבינו שפסק כר"ל והביא אותו הטעם קשה וכו' ע"כ ואפשר דכוונת מרן דלרבינו נמי הוי טעמא משום מאי חזית אלא דס"ל דלאו דוקא הוא וכמ"ש מרן. ולעיקר דברי מרן שכתב דאף היכא דלא שייך ההוא טעמא הוי דינא הכי. נראה דהיינו טעמא משום דבשעה שמוסר אותו בידים הוי גרמא בנזיקין וחייב כמ"ש בפ"ב מהלכות רוצח דאם הוא סיבב הריגתו אף שלא הרגו בידים חייב הכא נמי כיון שמסרו בידם להרגו הרי סיבב הריגתו וזה ודאי לא התירה התורה ומוטב שיהרגו כולם בשב ואל תעשה ממה שיעבור בידים אחר זמן מצאתי להב"ח בתשובה סימן מ"ג קרוב לדברי יעו"ש:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה