מעשה רקח על הלכות יסודי התורה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה א
כיצד כשיעמוד כותי ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו יעבור ואל יהרג וכו'. משמע לכאורה דדוקא במצוה אחת הוא דאמרינן הכי דיעבור ואל יהרג אבל אם יאנוס אותו על כמה מצות אינו רשאי לעבור דהיינו חומרא דעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים שאפילו על אחת מהם יהרג ואל יעבור כמ"ש רבינו לקמן דומיא דהכי בשאר מצות דוקא על אחת מהם הוא דאינו חייב למסור עצמו אבל ביותר מאחת משמע דיהרג דאל"כ הוי דבר תימה אם יאנוס אותו הגוי לעבור על כל התורה כולה חוץ מהשלושה דיעבור. ונראה דאין הכי נמי דהא לר' ישמעאל בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע"ד ע"א) דס"ל דקרא דוחי בהם מיירי בכל המצות ואף בע"ז וג"ע וש"ד כדמוכח מהתוס' פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ז ע"ב) ומשמע דלית ליה דרשת דרוצח ונערה מאורסה א"כ ס"ל דאפילו אם אנסוהו לעבור על כל התורה כולה בפעם אחת יעבור ואל יהרג דהא עבודה זרה שקולה ככל התורה כולה והמודה בה כופר בכל התורה כולה ואפ"ה יעבור ואל יהרג ועל כרחך לומר כן מטעמא דקרא דוחי בהם ומדר"י נשמע לרבנן בשאר מצות חוץ מהשלשה דאפילו בכולם יעבור ואל יהרג וכן יש להוכיח מדאמרינן בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ה) כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם וכו' והכי מוכח מדאמרינן בפרק כל שעה בכל מתרפאים חוץ מע"ז ג"ע וש"ד וכו' ומי לא עסקינן בצריך לכמה מיני איסורין דאלת"ה הו"ל לאשמועינן רבותא דאפילו בשאר איסורין לא התירו אלא באחת דוקא והיינו טעמא כמ"ש רש"י ז"ל דכי קאמר רחמנא לעבור על המצות משום וחי בהם משום דיקרה בעיניו נשמה של ישראל וכו' ע"כ והכי דייק קצת לישנא דקרא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אותם דייקא ותו מדאמרינן דטעמא דע"ז היינו מקרא דואהבת ופי' רש"י בד"ה ואהבת משמע שלא תמירנו בעבודה זרה הרי דאין הקפידה אלא שלא להמירו דזה לא שייך אלא בע"ז ומעתה צ"ל דמ"ש רבינו על אחת מכל מצות וכו' היינו לאפוקי ע"ז ג"ע וש"ד דאפי' באחת מהם יהרג כמ"ש אחר זה אי נמי לאפוקי אם יאנוס אותו בפרהסיא דאיכא חילול ה' דאז אפילו באחת יהרג ואל יעבור א"נ על כל אחת קאמר.
ומה שחילק רבינו בין צנעא לפרהסיא ופרהסיא לא מקרי אלא בעשרה מישראל נראה דלא בעינן שיעשה העבירה לפניהם דוקא אלא כל שידעו בו עשרה מישראל שהולך לעשות העבירה ועשאה פרהסיא מקרי ולא אמרינן דאפשר שחזר בו הגוי מלהעבירו וכיוצא והכי מוכח מדמקשינן בש"ס והא אסתר פרהסיא הואי. והתם ודאי שלא ראו העבירה כלל אלא על שידעו בדבר מקרי פרהסיא והיינו טעמא כמ"ש רש"י בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ז) דבפרהסיא יש חילול ה' שיוצא ולמדים ממנו לחלל בקדושת ה' וליכא למימר דכיון דשעת השמד היתה פרהסיא קרי ליה דאפי' בצנעא פרהסיא מקרי לענין חילול ה' שהרי כתב הרב ב"י בשם הנמוק"י דבאסתר לאו שעת השמד מקרי כיון שהיתה הגזירה לכל האומות בכלל ע"כ ומעתה מ"ש הרמב"ם פי"ב מהל' איסורי ביאה והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל צ"ל דלאו דוקא קאמר אחר זמן ראיתי שכ"כ הש"ך ז"ל.
ובע"ז ובע"ז ג"ע וש"ד דאמרינן דיהרג ואל יעבור ואפילו בצנעא ואפי' במתכוין להנאתו כמ"ש הרב כ"מ ז"ל כתב הרב בעל קרית ספר דגם אאביזרייהו נמי דינא הכי דיהרג ואל יעבור והביא ראיה מדאמרינן ימות ואל תעמוד לפניו ערומה דלא הוה מכוין להעבירה כי אם להנאת עצמו ואפ"ה קאמר דימות ע"כ. וכ"כ הר"ן ז"ל וממאי דאמרינן בגמ' מהני קוואקי ודימוניקי דיהבינן להו מטעמא דהנאת עצמן אף דנראה קצת לעבודה זרה דהא חק לעבודה זרה הוא כמ"ש רש"י ז"ל לא קשיא דאף דהוי חק לעבודה זרה מ"מ לאו צורך עבודה זרה עצמה נינהו דהא לא הוו אלא להתחמם העם כנגדן כמ"ש רש"י ז"ל ולאו צורך ע"ז מקרו. וליכא אלא לאו דלפני עור וכן כתב הר"ן ז"ל פ' יוה"כ והש"ך יעו"ש:
בכ"מ ד"ה כל בית וכו' דפריך דאי אפשר ט"ס הוא וצ"ל דאשת איש היתה ועיין בהרב ב"י:
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכו'. פי' מדהוה ליה למכתב וחיה בהם א"נ ויחיה בהם ודו"ק: