מעשה רקח על הלכות יום טוב· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה יז
אסור לעשות וכו'. פסחים דף נ'. ועל מ"ש
רבינו אבל אין מכין וכו'. קצת קשה דבגמרא אמרו דלא משמתינן ליה אבל מכת מרדות מנא ליה לרבינו דלא מלקינן ליה וכן ראיתי שדקדק הרד"ך בית כ"ב סי' ה' עיי"ש ונראה דנפקא ליה לרבינו מדאיתא התם העושה מלאכה בערבי שבתות וכו' ובכל מקום שיש שם נדנוד עבירה וכו' אינו רואה סימן ברכה לעולם. ופירש רש"י נדנוד עבירה רמז עבירה ע"כ. ואם כן בזה ודאי אין כאן שום סלקא דעתין דניתיב ליה מכת מרדות דדי לו דליקום בלטותא דרבנן והוא הדין לאידך ודו"ק.
מפני שיש בו חגיגה ושחיטת קרבן פסח. כתב הרב המגיד ז"ל דטעם זה מבואר בירושלמי וכו' ורש"י פירש הטעם מפני שיש לו לטרוח בצרכי מצה ומרור מה שאין כן בשאר ערבי ימים טובים. וקשה לי אם כן ערבי חג הסוכות נמי הרי יש לו לטרוח בסוכתו אלא ודאי טעם הירושלמי עיקר ע"כ. ולכאורא קשיא טובא דמלשון רש"י ז"ל אין לנו משמעות זה שהרי אמאי דתנן מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה כתב וז"ל שלא לעשות כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון מצה לצורך הלילה דמצוה לטרוח מבעוד יום וכו' ע"כ. הרי מבואר דכוונת רש"י ז"ל לתת טעם לאותם שאין נוהגים לעשות מלאכה קודם חצות אבל באחר חצות שאיסורו מבואר לא דבר בזה כלום ואם כן מה הקשה עליו הרה"מ ז"ל ומהיכן משמע ליה דרש"י ז"ל ינגד טעם הירושלמי לאחר חצות. ותו קשיא לי דאמאי לא הביא הרב כל דברי רש"י ז"ל אשר מתוכם יתבאר עוד דאיירי בקודם חצות שהרי ביעור חמץ ליתיה אלא קודם חצות ואיך הכחיד זה תחת קולמוסו ז"ל תו קשיא לי על הרב לח"מ שכתב לתרץ קושיית הרה"מ על רש"י דאם כן ערבי חג הסוכות נמי וכו' כתב דאפשר דרש"י ז"ל יתרץ דשאני ערב פסח שעסוק במצה שמורה שמצותה מחצות ולמעלה ע"כ. ואחרי המחילה הראויה שיחה זו אינו מכיר דאם הוא סבור כהרה"מ ז"ל דדברי רש"י מתפרשים בלאחר חצות קשיא תרתי חדא דאיך כתב כן בלשון אפשר הרי רש"י כתב כן להדיא שהרי הזכיר עשיית מצה ולפי הבנתו שרש"י ז"ל איירי אחר חצות הרי הדבר ברור דבעשיית המצה שמורה לצורך הלילה איירי ותו לאידך גיסא דכיון דרש"י ז"ל הזכיר להדיא שחיטת הפסח הרי בזה היה יכול לתרץ קושיית הרה"מ ז"ל עליו דבערבי סוכות ליתא להא ואם הבין דברי רש"י כפשטן דאיירי לקודם חצות מי הכריחו לתרץ באופן שיחלוק על הירושלמי דלא איירי אלא אחר חצות וכיון דרש"י לא איירי בהא מי דחקו לתרץ כן ואם כוונתו על פי מה שהבין הרה"מ ז"ל ועל פי דרכו תירץ כן אכתי קושיית הרה"מ במקומה עומדת דגם בערבי חג הסוכות איכא סוכה וכו' ומה יושיענו לומר דבערב פסח איכא עשית מצה שמורה.
והנה ידוע דהרב תוספת יום טוב הליץ בעד רש"י לקושיית הרה"מ דשאני צרכי מצה מעשיית סוכה דסוכה רגילים להקדים לעשותה מה שאין כן המצה וכו' ע"כ. וזה באמת נוטה למ"ש הרב לח"מ כמדובר גם בהגהות מהרמ"ע מפאנו כת"י כתוב לקושיית הרה"מ וז"ל וי"ל לרש"י ז"ל דבצרכי מצה יש לו לטרוח בעצמו ממש וכמ"ש הטור או"ח סי' ת"ס שהרא"ש היה משתדל בהם והיה מסייע בעריכתן וכן עושים חסידים בעלי מעשה כנראה שם מה שאין כן בערב חג הסוכות בצרכי סוכה ואע"ג דבכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו כדאמרינן בפרק האיש מקדש שאני מצה דכתיב בה ושמרתם את המצות ואיכא כרת ואמרינן במכילתא משארותם צרורות בשמלותם על שכמם ר' נתן אומר והלא היה להם בהמות אלא שהיו ישראל מחבבים את המצות וגו'. הביאה הגהות מיימוני פ"ה דחמץ ומצה ע"כ. והרב קול הרמ"ז ז"ל הליץ בעד הרה"מ וחלק על התוס' יו"ט ז"ל עיי"ש. גם הפר"ח סי' תס"ח כתב דיפה כיון הרה"מ משום דבסוף פרק אותו ואת בנו אמתניתין דבד' פרקים בשנה כתבו התוספות דהא דלא חשיב הכא ערב יום טוב הראשון של חג אומר ר"מ משום דכו"ע טרידי בסוכה ולולב ואין להם פנאי להרבות בשחיטה כל כך וכ"כ פ"ק דע"ז ולכן עיקר כמ"ש שאר המפרשים והרמב"ם והסמ"ג דהיינו טעמא דמחמירים בערב פסח טפי משאר ערב יו"ט מפני שיש בו קרבן פסח וחגיגה כדאיתא בירושלמי וכו' ע"כ. נראה להדיא דגם הרב ז"ל ס"ל דרש"י הוי היפך הירושלמי והוו מילי דמרפסן איגרי לפי דעתי הקלושה.
לכך אני אומר דצריכים אנו למשכוני נפשין ולתלות יותר החיסרון במיעוט השגתינו מלתלות בוקי סריקי בהני אשלי רברבי זלה"ה ואבחר לי לעצמי דרך נכון אולי יישר גם בעיני המעיינים נר"ו, וזה דהמוחש לא יוכחש דמה שכתב רש"י שישכח שחיטת הפסח וכו' הוא דבר ששייך לאחר חצות ודאי דהוא זמן קרבן פסח וממילא נמשך מ"ש אחר זה ותיקון המצה לצורך הלילה דמצוה לטרוח מבעוד יום היינו נמי אחר חצות ודייק במבעוד יום שכתב שדרך משמעות לשון זה ר"ל לעת ערב וא"כ צ"ל דרש"י נרגש בלישנא דמתניתין דמקום שנהגו וכו' דאמאי נהגו לאסור המלאכה עד חצות ומה טעם לזה המנהג דמסתמא לא נהגו חומרא זו כי אם דלא ליתיה לידי איסור גמור ואם כן מה טעם לאיסור זה גם כן. לזה בא לפרש דבערב פסח איכא למיחש טפי דבבקר איכא ביעור חמץ דזמנו בארבע שעות וזה יספיק לטעם המנהג ואחר חצות הוא זמן הקרבן פסח ועשיית המצות וכו' כלומר דהיינו טעמא דאיסורא ולא חש לבאר כל כך דסמך על המעיין דכיון דפירש דברים הנעשים בהכרח אחר חצות לא חש לשנטעה בדבריו. והרה"מ ז"ל הקשה עליו דמדהזכיר עשיית המצות לצורך הלילה מוכח דלא סבירא ליה כטעם הירושלמי דלדידיה עיקר טעמא הוא משום קרבן פסח כדדריש התם מקראי ואי הוה סבירא ליה כהירושלמי לא הוה לו להזכיר זה דכל יתר כנטול דמי ואף דאין אנו אחראים לדברי הירושלמי בש"ס דילן מכל שכן בטעם הדין מכל מקום כיון דאיכא למירמי על הך טעמא דא"כ ערבי חג הסוכות נמי וכו' בהכרח יש לנו לתפוס טעם הירושלמי וכמ"ש רבינו כן נלע"ד לדברי הרה"מ ז"ל ועל פי זה הנה מקום לדברי הרב לח"מ והרב תוי"ט ז"ל שגם הם הבינו דכוונת רש"י היא גם כן בלאחר חצות ולענין קושית הרה"מ תירצו ז"ל וכו' אלא דלשון אפשר שכתב הרב לח"מ עדיין הוא קצת מגומגם והשתא אתי שפיר נמי דברי הרב קול הרמ"ז והפר"ח ז"ל שגם הם הבינו כפשט דברי רש"י דאיירי גם בלאחר חצות אלא שבאו להליץ בעד הרה"מ ז"ל בעיקר טעם הדין ודו"ק.