מעשה רקח על הלכות יום טוב· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה ה
וצריך שיהיה עירוב זה מצוי וכו'. הנה הראב"ד ז"ל כתב על זה וז"ל נ"ל שאם אפה ולא בישל או בישל ולא אפה ונאכל העירוב או אבד מה שעשה בעוד שהעירוב קיים מותר לו לשבת ע"כ. והרב המגיד ז"ל כתב עליו דסברא נכונה היא שמה שנעשה בהיתר אפילו נתכוון בו לצורך יו"ט יכול להניחו לשבת ולבשל מכאן ואילך ליו"ט ע"כ. ונראה שגם רבינו יסבור כן וכן ראיתי להמגדל עוז עיין עליו אלא שיש לדקדק בדברי הראב"ד אלה אמאי כתב בישל ולא אפה או אפה ולא בישל אפילו בישל ואפה לישתרי וכן תמה עליו הרב לח"מ ז"ל ונראה לענ"ד שלא התיר הרב אלא בדרך זה שעדין הוא צריך ליום טוב ואגבו עושה דבר אחר אמנם אם כבר עשה כל הצורך אינו בדין שנתיר לו הערמה זו וראיתי להרב מגן דוד [ט"ז] סי' תקכ"ז שפירש דברי הראב"ד באופן אחר ולא נראו דבריו לענ"ד עיי"ש וגם במה שהקשה על הרב בעל הלבוש לא קשיא דמכיון שכתב ז"ל ואם ליו"ט וכו' מורה דעד עכשו לשבת איירי עיין עליו ודו"ק.
עד שיאפה כל מה שהוא צריך וכו'. משמע דאף שהתחיל בהיתר ואבד בתוך זה אינו יכול לגמור וקשה קצתדלקמיה פסק התחיל בעיסתו או בתבשילו ונאכל העירוב או אבד הרי זה גומר הרי דאף שעדין לא גמר כל אפייתו ותבשילו מצי לגמור כיון שהתחיל בהיתר. וצריך לומר דמ"ש כל מה שהוא צריך היינו לאפוקי שלא יתחיל תבשיל או אפיה אחרת אף שכבר עשה תבשיל אחר דהיינו קדרה אחרת או מין אחר אמנם אם התחיל אפיה אחת או תבשיל ובתוך זה אבד אינו בדין שיאסר לגמרו ויפסיד כיון שגוף התחלת המעשה היה בהיתר גמור וזה לא אסר הרב מעולם. שוב ראיתי למרשד"ם או"ח סימן ו' והוכפל בסי' כ"ד שעמד בכל הנ"ל וכוונתי במקצת לדעתו זלה"ה יעו"ש.