מעשה רקח על הלכות יום טוב· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ב
שהכיבוי מלאכה וכו'. בביצה דף כ"ב איתא בעא מיניה אבא בר מרתא מאביי מהו לכבות הנר מפני דבר אחר וכו' אמר ליה אסור איתיביה אין מכבין את הבקעת כדי לחוס עליה ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדרה מותר אמר ליה ההיא רבי יהודה היא וכו' ופירש רש"י ר' יהודה דאמר לקמן מכשירי אוכל נפש שרו ודריש יעשה לכם לכל צרככם וכו' ואנא דאסרנא כרבנן דדרשי הוא לבדו ע"כ. ורבינו פוסק לקמן הלכה ו' דאין מכבים את האש כדי שלא תתעשן הקדרה או הבית והיינו על פי מאי דאמרינן התם דהלכה כר"י ואין מורין כן כמ"ש התוס' שם וכתבו עוד דכדי שלא תתעשן הקדרה לא מקרי אוכל נפש ע"כ. מסכים הולך עם מ"ש רבינו כאן דאין בכיבוי צורך אכילה כלל דמשמע דאין שום מציאות שהכיבוי יהיה בו צורך אכילה וקשה קצת דתינח אם יש לו אש אחר שיוכל לסלק הקדרה משם ולבשלה במקום אחר אמנם אם אין לו אש אחר איך נאמר שיניח להתעשן הקדרה וימנע משמחת יום טוב וכן מצאתי להרא"ש ז"ל שם שכתב והאי דאסור לכבות כדי שלא תתעשן הקדרה היינו באפשר להצילה מעישון בלא כיבוי כגון שיסירנו מאש זה לבשלה על אש אחר ואם אין לו אש וצריך לבשל קדרתו באש זה ואם לא יכבה תתעשן הקדרה מותר לכבות לצורך אוכל נפש כמו שמותר לאפות ולבשל ע"כ. והכי איתא נמי בקיצור פסקיו ז"ל וצריך לומר דרבינו ס"ל דדוקא המלאכות שדרך להעשות לצורך אוכל נפש ממש כגון שחיטה אפיה ובישול דהיינו על ידי הבערה שרי רחמנא דדייק קרא טפי הוא לבדו דוקא ועיין להרב המגיד לקמן ובמ"ש ז"ל פ"א דשאר מלאכות שאין דרכם לעשותם לצורך אכילה אף אם יתכן במציאות שעשאם לצורך אכילה לוקה עיי"ש.