אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יום טוב· רבי מסעוד חי רקח

פרק ג · הלכה ג

הלכה ב

השוחט בהמה וכו'. דברי רבינו נתבארו בבכורות דף כ"ד והיתר תלישת הצמר אף שהוא מתכוין היינו טעמא משום דאינו אלא כלאחר יד וכ"כ התוספות שם והרמב"ן הביאו הרב המגיד ז"ל מקיל בעוף למרוט הנוצה כיון שסופו למרטו אחר שחיטה והרשב"א ז"ל נטה אחר דברי רבינו להחמיר וכן פסק הרב ב"י סימן תצ"ח ובגמרא נתבאר הטעם משום דאורחיה בהכי. וראיתי להרב לח"מ שכתב וז"ל ומה שלא התיר רבינו בעוף משום מלאכה שאינה צריכה לגופה דהוא מותר לכתחילה משום שמחת יו"ט כמו חופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה יש ליתן טעם כמ"ש הרה"מ דבלא זה יכול לשחוט וכו' ע"כ. ותירוצו הוא אמת וכמו שיתבאר אכן מ"ש משום מלאכה שא"צ לגופה וכו' דמשמע דס"ל דמלאכה שאצל"ג פטור ומשום שמחת יו"ט יש להקל ליתא לדעת רבינו שהרי בפ"א דהלכות שבת דין ז' פסק דמלאכה שאצל"ג חייב עליה עיי"ש ואין ספק לענ"ד דדברי הרב לח"מ מוצאם ומובאם מדברי התוס' פ"ק דביצה דף ח' גבי שוחט ביו"ט אם יש לו דקר נעוץ וכו' פריך תלמודא והא קעביד כתישה א"ר חייא בר אשי א"ר בעפר תיחוח והא קעביד גומא כדרבי אבא דא"ר אבא החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה פטור וכתבו שם התוס' דפטורו משום דהוי מלאכה שאצל"ג ותימה דא"כ פטור אבל אסור לכתחילה וי"ל דמשום שמחת יו"ט מותר אפילו לכתחילה וכו' ע"כ. הרי מבואר דדברי התוס' האלו אטעיתיה להרב לח"מ ז"ל דאינהו קיימי למ"ד מלאכה שאצל"ג פטור עליה ופירשו גם כן דעת רבי אבא אמנם דעת רבינו אינה כן כמ"ש וטעם פטור חופר גומא וא"צ אלא לעפרה אינו אלא משום מקלקל בארץ כמ"ש רבינו להדיא בפ"א דהלכות שבת דין י"ז וז"ל חפר גומא ואינו צריך אלא לעפרה הרי זה מקלקל ופטור וכו' ע"כ. ומעתה לדעת רבינו צריך לפרש הסוגיא ג"כ משום מקלקל דוקא ומשום שמחת יו"ט התירו ע"פ דברי התוספות ולא מטעמייהו גם בפי"א דהלכות שבת דין ו' כתב רבינו המורט נוצה מן האברה ה"ז תולדת מוחק וחייב ולא חילק בין צריך לגופה ללא משום דעכ"פ הוא חייב כמבואר.

אכן מאי דהוה לן להקשות הוא דכיון דמריטת הנוצה לעשות מקום לסכין לא הוי אלא דרך השחתה הוה לן למשרי משום שמחת יו"ט כאמור אלא דבמ"ש הרב לח"מ בשם הרב המגיד ז"ל מתורץ גם זה אף אם תמצא לומר דהוי דרך השחתה דבאמת אינו כ"כ ברור דהרי צריך הוא לדקדק שלא יפגום הסימנים כמבואר בהרב ב"י יו"ד סי' כ"ג והביאו מור"ם בהגהה ודע דבפ"ק דחולין אמרינן דהשוחט בסכין של עכו"ם אם שחט בריאה מותרת דהרי הוא מקלקל בשחיטתה ואם שחט מסוכנת אסורה דהרי הוא מתקן ופסקו רבינו סוף פ"ז דהלכות ע"ז דין י"ט ואילו לענין שבת מחייבינן ליה ולא אמרינן דהוא מקלקל בשחיטה והתירוץ הוא מבואר דגבי ע"ז בהנאה תליא מלתא והרי לא נהנה משא"כ גבי שבת דאין האיסור משום הנאה אלא משום נטילת נשמה כמ"ש רבינו ריש פרק י"א עיי"ש ובהכי מתורץ אף את"ל דמורט הנוצה כדי לשחוט הוי דרך השחתה ודו"ק. ומ"ש בספרי רבינו אלא ישאר שם מסובך כשאר צמר הצואר בנוסח אחר כתוב בשאר בבי"ת.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה