אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יום טוב· רבי מסעוד חי רקח

פרק א · הלכה א

פרק א

ששת ימים אלו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ומדברי רבינו שבכלל מלאכת עבודה סתם אינה מלאכת אוכל נפש וכו' שבשביעי נאמר בפרשת ראה אנכי וביום השמיני עצרת [כן הוא בדפוס ויניציאה ואמשטרדם ובמגדל עוז וט"ס הוא שצ"ל וביום השביעי עצרת וכו'] ע"כ. דברי הרב ז"ל מבוארים דס"ל דרבינו הביא פסוק דאך אשר יאכל לכל נפש לענין פסח דוקא דכתיב בפרשת ראה ובפרשת בא מלאכה סתם ולהכי הוצרך קרא בפרשת בא להתיר מלאכת אוכל נפש. אמנם בשאר מועדים דכתיב בהו מלאכת עבודה לא הוצרך קרא לבאר דאוכל נפש שרי משום דמלאכת עבודה לא נכלל בה אוכל נפש ולפי זה קשה דאם כן למאי איצטריך קרא בפרשת אמור לכתוב מלאכת עבודה גבי פסח כיון שסופינו למעט אוכל נפש להדיא והוה ליה לכתוב מלאכה סתם אי נמי מצינן לאקשויי לפי זה דלמאי איצטריך קרא דאך אשר יאכל וכו' כיון שכבר ביארה תורה גבי פסח גופיה מלאכת עבודה דוקא וראיתי להרב לח"מ ז"ל שנתעורר בזה וכתב דאי לאו קרא דאך אשר יאכל הוה אמינא דכל מלאכה במשמע אפי' אוכל נפש וקרא דפרשת אמור אתא לומר דאפי' מלאכות החשובות לכם עבודה וחסרון כיס כגון דבר האבד כמ"ש בתורת כהנים והביאו רש"י בפירוש החומש והוה אמינא אפילו אוכל נפש במשמע לקיים הכתוב שאמר כל מלאכה ומלאכת עבודה איצטריך להך אבל השתא גלי לן קרא דאוכל נפש מותר ומלאכת עבודה אתי כפשוטו דלא הוי אוכל נפש וכן דרשא דחסרון כיס דרשינן ממשמעותיה דקרא ואף על גב דאתא למעוטי אוכל נפש מ"מ איכא למדרש הכי ממשמעותיה דקרא ע"כ תוכן דבריו וק"ל דהיכי הוה אמינא דקרא דמלאכת עבודה אתי לרבויי חסרון כיס ודבר האבד משום קרא דמלאכה סתם ומהיכא תיתי לן התירה דחסרון כיס ודבר האבד דאצטריך קרא לאוסרו ועוד קל וחומר הדברים אם בשאר מועדים שהתיר אוכל נפש דכתיב בהו מלאכת עבודה אסר חסרון כיס ודבר האבד [כמו שיבא לקמן] בפסח דאסר אפילו אוכל נפש לאו קל וחומר שיאסר הני ואף אם נאמר דבשאר מועדים במשמעות מלאכת עבודה נכלל גם כן חסרון כיס ודבר האבד כמו שכתב הרב בפסח אכתי הקושיא במקומה עומדת דלמאי איצטריך כיון דהוי קל וחומר גמור כדאמרן ותו קשה במה שסיים ז"ל ואף על גב דאתא למעוטי אוכל נפש וכו' דהלשון מגומגם כיון דאיכא קרא דאך אשר יאכל להדיא לא צריכנן תו הך קרא למעוטי ואדרבא הוא מיותר דגם אם יאמר מלאכה סתם על כרחך לא הוי אוכל נפש מכח קרא אחריתי דלהכי דוקא אתא.

ובעיקר דברי הרב המגיד ז"ל קשה תו דמנא ליה הא דאי כמ"ש הרב מהר"ל בן חביב שדקדק כן הרה"מ מלשון רבינו כל השובת ממלאכת עבודה הרי קיים מצות עשה ואם איתא שבכלל מלאכת עבודה אוכל נפש איך קיים מ"ע גם מה צריך להאריך הוה ליה לכתוב כל השובת ממלאכה ע"כ. ולזה יש לדחות דאין זה הכרח עצמי להבין כן דברי רבינו דאפשר דלישנא דקרא נקט כיון שבכל המועדים וגם בפסח גופיה כתוב מלאכת עבודה ומה שתירץ הרב לח"מ לזה דמשום דקשיא ליה דתינח דהביא רבינו ראיה לראשון ושביעי של פסח מקרא דאך אשר יאכל אבל לשאר יו"ט מאי איכא למימר וכי תימא ליגמר מפסח לא היא דאדרבא כל היכא דאפשר לקיומי לאו דכל מלאכת עבודה לא תעשו מקיימינן ויש לנו לומר דכל מלאכה במשמע אפילו אוכל נפש ושאני פסח דגלי קרא וכו' ע"כ. ואהא נמי קשה לי טובא דיותר פשוט הוא לומר דילפי שאר מועדים מפסח דהכי אשכחן בשאר דוכתי ומה גם דהתורה השוה אותם בפרשת אמור דבכולהו כתיב מלאכת עבודה כדאמרן מלומר דבמשמעות מלאכת עבודה לא נכנס מלאכת אוכל נפש דאמאי הא איכא באוכל נפש מלאכות גמורות וכבידות ועבודה נמי מקרו ואי משום יתור דתיבת עבודה שפיר איכא למדרש כמ"ש בתורת כהנים לרבות מלאכות החשובות לכם עבודה כגון חסרון כיס ודבר האבד ותדע דדרשא זו איתא בתורת כהנים גבי חג הסוכות ואף אם יהיה הדבר שקול מה יענה הרב לח"מ ז"ל למה שכתב רבינו בספר המצות לאוין שכ"ח ששם ביאר דעתו להדיא דמפסח ילפינן לשאר מועדים וז"ל שם ודע שאלו הששה ימים טובים כל מי שיעשה מלאכה איזו שתהיה באיזה יום מהם לוקה אלא אם כן יהיה מלאכה ממה שיצטרך באוכל נפש כמו שבא בכתוב באחד מהם אשר יאכל לכל נפש וכו' וה"ה לשאר ימים טובים עכ"ל ואמטו להכי לא ביאר כלום בשאר מועדים שם ואלו לדברי הרה"מ והרב לח"מ ז"ל שם היה לו לבאר דמלאכת עבודה היינו לאפוקי אוכל נפש והוא ז"ל כתב להיפך וכן נראה סברת הסמ"ג ולשון הטור סי' תצ"ה עיי"ש ומסתברא טפי. שוב נדפס שו"ת מטה יוסף ח"ב וראיתי בסי' כ' שעמד בכל זה באורך עיין עליו.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה