מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה ט
מי שהלך בעלה וכו'. כתב ה"ה ז"ל מכלל דלדידן דקי"ל דחליצה פסולה אינה פוטרת צרתה אין חליצתה של זו אפי' נחלצה משני אחים פוטרת צרתה וכו' ע"כ. וקשה דהוא עצמו כתב בהפך לעיל פ' ו' דין י"ג וז"ל מסקנא דגמרא שהיא חולצת ולא מתייבמת וצרתה או חולצת או מתייבמת פירושו דהיא נפטרת בחליצתה או בביאתה וצרתה נפטרת בחליצתה של זו אבל לא בביאתה וכו' ע"כ הרי דהתם נמי הו"ל חליצה פסולה ונפטרה הצרה בחליצתה של זו ואין לומר דהתם איסורא דאורייתא דעבר אלאו דלא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וכו' וכיון דקדושין תופסין בחייבי לאוין אין כאן חליצה פסולה כלל ולכך פוטרת צרתה משא"כ הכא דאין איסורה אלא מדרבנן שהרי לא נשאת אלא ע"פי ב"ד ואנוסה היא כמ"ש רש"י ז"ל שם ואלמוה רבנן למלתייהו דליהוי חליצה פסולה לענין הצרה שלא תפטור אותה זה אינו סברא כלל כמבואר. ומעין קושיא זו הקשה מרן ז"ל על ה"ה שם דאיך כתב דבחליצתה האסורה נפטרה צרתה הרי בפ' ז' דין יו"ד כתב רבינו דחייבי לאוין או עשה או שניה אם נחלצה אינה נפטרת הצרה והניחה בצ"ע ע"ע ושם ג"כ נראה מדברי ה"ה גופיה דאין שום חילוק בדבר בין נאסרה מתחילה לנאסרה אח"כ דבכולן אין חליצתה פוטרת הצרה ומקום היה לידחק בכל זה אך לעד"ן כעת שצ"ע:
סוף הספר