מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה יג
קטנה שהשיאה אביה וכו'. משנה שם דף ק"ט אך לא נתבאר בדברי רבינו אם חולצת דמדכתב ה"ז אסורה ליבם אפשר שיבום לחוד קאמר אבל מחלץ חלצה שהרי החזירה והנה ממ"ש וה"ה למגרש פקחת וכו' שהיא אסורה ליבם ואינה חולצת ולא מתיבמת ע"כ מדכתב וה"ה וגזר עלה שאינה חולצת ולא מתייבמת משמע שדינן שוה שאינן חולצות ולא מתייבמות וא"כ קשה טובא דבאידך ברייתא דמייתי תלמודא תניא כותיה דרב אשי מודים חכמים לר"א וכו' הרי היא כיתומה בחיי האב והחזירה (שאסורה ליבם) ומסיים בה בפרק המדיר (כתובות דף ע"ג) שחולצת ולא מתייבמת וכו' וכיון שכ"ע מודו בה למה פסק רבינו שאינה חולצת ולא מתייבמת הן אמת דכפי סוגיין דמכילתין יש לדקדק בדברי רבינו שהרי לדעת רב אשי מאי דאסר ר"א במגרש את האשה וכו' אטו יתומה בחיי האב והחזירה משמע דחמירא דאסורה לגמרי קאמר ואפי' מן החליצה היא פטורה ומש"ה גזר גם בגרושה וכו' משא"כ אם נאמר דחולצת א"כ אינה חמורה כ"כ ליגזור הא אטו הא וכיון שכן היה עולה בדעת דסוגייא בדוכתא עדיפא אך האמת עד לעצמו דהכי מתניא בתוספתא דיבמות פי"ג דחולצת ולא מתייבמת וכיון שכן בהכרח מאי דתני במכילתין דאסורה הכוונה הוא דחולצת ואינה מתייבמת ומעתה ע"כ לדחוקי נפשין ולומר דמ"ש רבינו גבי קטנה שאסורה ליבם כוונתו הוא לענין יבום אבל לענין חליצה פשיטא שתחלוץ שהרי החזירה וכו' ומ"ש וה"ה למגרש פקחת וכו' הכוונה לענין האיסור אבל הה"נ דבמהות האיסור אינן שוין דהאי כדיניה והאי כדיניה ואין לתמוה ע"ז אף דשניהם מדרבנן שהרי קידושי קטנה עדיפי מקדושי חרשת מפני שסופה להגדיל וכמ"ש רבינו לעיל פ"ה דין כ"ג ע"ע: