מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה יא
שלשה אחים וכו'. הנה רבינו בפירוש המשנה אהך מתני' נסתפק אם אסורה משום ערוה ותהיה צרתה כמוה א"ד מדרבנן היא הואיל ונאסרה עליו שעה אחת והיא שניה וצרתה ג"כ כמוה וחולצת או מתייבמת והסכים שתחלוץ להחמיר ע"כ. ונמשך אחריו הר"עב עיין להתי"ט ז"ל וכאן בחיבורו פסק להדיא דפטורות שתיהם אף מן החליצה משמע דפסיקא ליה שהיא ערוה גמורה ונאסרה מ"הת וכן משמע ממ"ש שנאסרה עליו משום אשת אח כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו ונראה דדיוקא דמתניתין משמע הכי דקתני והשלישי נשוי נכרית דלמאי נ"מ תני לה הא לענין האחות שהוא עיקר דין המשנה אין צריך שיהא נשוי כלל אלא נראה שבא להשמיענו אגב אורחיה דין הצרה שגם היא כמוה וכ"מ בהרמ"ז ז"ל ומכיון דחשבינן אשת אח שלא במקום מצוה פשיטא ודאי שהיא ערוה וצרתה פטורה מן החליצה ומן היבום אלא דעכ"ז לבי מהסם דהרי לא באנו לאוסרה אלא מפני שהיא זקוקה לו דהא אחות אשה גופה לא אסרה תורה אלא בחייה ואף שבחייה היתה אסורה עליו בערוה מ"מ אחר שמתה אשתו שריא ליה אלא ודאי דמשום זיקה הוא דאתינן עלה ואנן קי"ל דזיקה אינה אלא מדרבנן וכדמוכח בכמה דוכתי בתלמוד. שוב ראיתי להדב"ש ז"ל סימן רפ"ז שכתב דאשתמיטיתיה להתי"ט הא דפסק רבינו בחיבורו וכו' ואיני יכול לשער איך נאמר דאשתמיטיתיה דהא הוא לא בא אלא להליץ בעד הרע"ב ז"ל דמנ"ל ואף שרבינו בחיבורו חזר בו הרי הרע"ב אין מלאכתו לפסק דין אלא לפרש המשנה וברוב המקומות נמשך אחר דברי רבינו בפי' המשנה כמבואר: