מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה ה
וכן אם היתה הראשונה וכו'. דברי רבינו מבוארים בתלמוד ממתני' דהיתה אחת מהן אסורה עליו משום ערוה וכו' ומ"ש ושאר אחים אסורין בשתיהן היינו שאחר שיבם הראשונה מת ונפלו שניהן לפני האחים א"נ אם לא יבם כלל אשמועינן דלשאר אחים שתיהן אסורות ופשוט הוא אך למה שסיים רבינו דאם קדמו וכנסו כל אחד אחת מן האחיות מוציאין אותן מהם זה לא נאמר על הך מתניתין אלא אמתני' דר"פ ארבעה אחים וכו' משמע דס"ל דזיל בתר טעמא דכל עוד שזיקת שתיהן קיימת הרי נאסרו שתיהן וכי היכי דההיא בלא נודע מי מת ראשון הרי שתיהן בחזקת איסור כמ"ש רבינו בתחילת הפרק ה"נ בהא אף באין ידוע איזה מהם מת ראשון נאסרו שתיהן ומכח זה כתב ה"ה ז"ל ואף במה שנזכר בראש הפרק כשאין ידוע אי זה מהם מת ראשון אם קדמו וכנסו יוציאו ע"כ אלא שהקושי מפורש דבגמ' אמרו בהיפך ממש דכדאותיבו לר"י ממתני' והשיב דאינה משנה הק' כמה קושיות ולבסוף הק' ולימא ליה דלא ידעינן הי נפל ברישא א"ה היינו דקתני קדמו וכנסו יוציאו בשלמא ראשונה אמרינן ליה מאן שריא לך אלא שניה אמר חבראי שניה יבם אנא ראשונה מייבם וכו' ע"כ משמע דכשאנו אומרים דלא ידענא הי נפל ברישא כלומר שלא נודע איזה מהם מת ראשון א"א לגזור בהם דאם קדמו וכנסו יוציאו מפני שהשני יכול לטעון אחי הוא שיבם השנית שנאסרה ואני לא כנסתי אלא הראשונה שאין בה איסור שהרי הותרה ונאסרה וחזרה והותרה ע"י כינוסי אחי וכן הק' הרב"ח ג"כ והניחו בצ"ע וקושיא זו תיפול ג"כ ע"ד רבינו למה סתם וכתב ואם קדמו וכנסו כל אחד וכו' יוציאו דמשמע ששניהם שוים בגזרה זו ואמאי בשלמא ראשון א"ל דבאיסור אתת לידיה ודאי אלא שניה אמאי יוציא לימא אחי הוא שכנס האסורה ואני כנסתי המותרת לי והנה עינינו הרואות דהרי"ף והרא"ש ז"ל הביאו המשניות כצורתן ופסקו כרבי יוחנן והשמיטו כל הך שקלא וטריא שאמרו בגמ' מוכרח שנאמר שהבינו ז"ל דכל זה אינו אלא דרך שקלא וטריא דמי דחקו לר"י לומר דאינה משנה הרי הוה יכול לדחות דמתניתין תתפרש כך או כך ולא שקיים לנו ר"י ולא סתם תלמודא שהאמת הוא כך (וכן יש ללמוד גם מדברי התוס' שכתבו שם ד"ה ולימא ליה וכו' ויעמיד המשנה כמ"ד אין זיקה וכו' הרי שאין זה ע"פי פסק הדין) אלא האמת לפסוק דההלכה אינה אלא כר"י תדע שרבינו פסק לעיל דין ג' דחולצות ולא מתייבמות ושם בגמרא אמרו להדיא דלשון זה מוכח אנפשיה דלא מתייבמות כלל ועיקר כלומר דאין כאן דין יבום כלל ואילו רבינו פסק אח"ז בדין ד' שאם קדם אחד מן האחים וחלץ לשניה הותרה הראשונה ליבום אלא ודאי דאין אלו אלא דחיות בעלמא שהרי היה יכול להשיב דאגב דקתני חולצות תני נמי ולא מתייבמות אלא דלא חשש לה ה"נ במה שדחה לו א"ה היינו דקתני קדמו וכנסו וכו' היה יכול להשיב לו שיש חילוק בין חליצה ליבום אלא ודאי דלר"י יש לחלק בין כניסה לחליצה דדוקא בקדם אחד וחלץ לאחרונה אז אמרינן דהותרה הראשונה מפני שאין בה שום איסור אבל בכונס שיעשה איסור אפי' כנס אחיו האחרת מוציאין שניהן מידם והם הם דברי רבינו שפסק בדין ד' שאם קדם אחד מן האחים וחלץ לאחרונה הותרה הראשונה וכו' וכאן בקדמו וכנסו אסר בהחלט ולא חילק כלל וזו היא ראייתו העצמית של ה"ה ז"ל דבענין קדמו וכנסו לא שאני לן בין נודע איזה מת ראשון ללא נודע דכיון דאפילו בנודע ואיכא למימר דהשני בהיתר כנס אפ"ה יוציא מכ"ש בלא נודע כמבואר ומפני שחילוק זה הוא אלים וחזק מכח מתניתין דת"ק ס"ל הכי והלכה כמותו וכמ"ש מרן ז"ל ע"ע הוכרחו לפרש ז"ל דכל השקלא וטריא של הש"ס אינו אלא דרך פלפולא בעלמא והדין בחליצה שמעינן ליה להדיא לרבי יוחנן מדאיתיביה ר"י בר חנינא מהא דארבעה אחים וכו' ואמאי חולצות ולא מתיבמות ליקו חד מנייהו לחלוץ לה לשנייה ותהוי ראשונה לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה והשיב לו ר"י דאינו יודע מי שנאה כלומר דאה"נ ונמצאו דברי רבינו וה"ה ז"ל מכוונים להלכה ועיין להתי"ט ז"ל שנתעצם הרבה בזה והניח דברי כולם בצ"ע ולעד"ן הוא מבואר כשמש ומה שהקשה שם על רבינו בעל הטורים ז"ל כבר ישבו הרב"ח ז"ל ולמ"ש רבינו וקדם ויבם וכו' משמעותו דיעבד דוקא דלכתחילה יש לגזור היכא דאין האחות ערוה וכו' וכן לענין החליצה כמ"ש בדין הקודם ושניהם גמרא ערוכה שם ולפ"ז קשה על הרב"ש סי' קע"ה ס"ק ב' שחילק בין זו לזו כנראה שלא ראה דברי הגמרא לעיל שאמרו זה הלשון ג"כ בענין החליצה ע"ע: