מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה ז
שזקנה ועקרה היתה להם שעת הכושר. אף דבגמ' לא אמרו שום טעם מ"מ ראוים הדברים למי שאמרן אך קשה לפי טעם זה מאי שנא מזקן שתשש כחו וכו' שכתב רבינו לעיל דאינו מייבם והרי אף שעכשיו אינו ראוי מ"מ היתה לו שעת הכושר ותירץ הרל"מ ז"ל דשמא רבינו סמיך אטעמא שכתב הנ"י דהרי ראינו כמה עקרות וזקנות שילדו ולכך ראויה ליבם דדילמא אע"פי שנראית זקנה לבסוף תלד עכ"ל ולעד"ן דאין כן דעת רבינו דאם איתא למה ליה טעמא דהיתה להם שעת הכושר דמשמע דאף שעכשיו אין שום מציאות שילדו מפני שהיתה להם שעת הכושר מקודם נקרא ראוי לבילה והרי אי ס"ל טעמא דהנ"י ז"ל אין צורך לטעם זה כלל ותו דאעיקרא דדינא מי לא עסיקינן שהיא זקנה ביותר ועקרה ודאית ואם נאמר דאפשר שתלד הרי קי"ל דאין מזכירין מעשה נסים כמ"ש בא"ט גבי איוב ובפ' האשה בתרא גבי מעשה שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים וא"ל רבנן לר"מ אין מזכירין מעשה נסים ובש"ות מהרח"ש דף ר"ג ערבו לו דברי הרל"מ ז"ל אך בש"ות הרד"ך ז"ל בית ב' חדר י"ב הסכים כמ"ש של"ית. ומעתה לעיקר קושיית הרל"מ הדבר נראה פשוט דגבי זקן איך שייך שעת הכושר כיון שהוא זקן ביותר עד שאינו ראוי וכו' כמ"ש שם משא"כ גבי זקנה ועקרה דשם ביאה מיהא איכא ובדידיה תלה רחמנא לא בדידה והך עקרה שהיתה לה שעת הכושר לכאורה איני יודע לשער דבר זה דכיון דמימיה לא ילדה הרי היא בחזקת עקרה ואם ילדה ואח"כ פסקה מנ"ל לומר שהיא עקרה הרי עינינו הרואות כמה נשים שעומדות כמה שנים בלא הריון ושוב יולדות וכמה ג"כ שלא זכו עם הבעל הראשון ועם השני זכו עד שמצאתי לרש"י ז"ל בסוטה דף כ"ה שפי' דעקרה היינו ע"י מכה ועיין להתוס' ז"ל שמתוך דבריהם י"ל עוד כגון ששתתה כוס של עקרין וק"ל: