אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ו · הלכה ג

הלכה ב

וכשיבם החרש אינו מוציא לעולם שבעילתו עושה אותה א"א גמורה. הנה מרן ז"ל הכריח דדעת רבינו בחרש שאחיו פקח דוקא דאם אחיו חרש פשיטא דמצי מגרש וכו' ע"כ. ועדין ק"ל מנ"ל לרבינו מ"ש שבעילתו עושה אותה א"א גמורה דמשמע דהבא עליה בחנק כא"א וגם הבן יהיה ממזר ודאי דכיון שהוא חרש ואין לו ביאה מ"הת דהא ודאי אם קדש אשה אינה מקודשת מ"הת וכמ"ש מרן ז"ל משמו והרי בא עליה כמה בעילות ואיך תחשב א"א גמורה וגם בפקח שקידש אשת החרש כתב רבינו פ"ד דה"א דהויא מקודשת לשני ע"ש ואי משום מ"ש פ' מי שאחזו אלא דנפלה ליה מאחיו פקח אין הטעם שם מפני שבבעילתו עושה אותה א"א אלא מפני שאין כח בגירושי החרש להפקיע זיקת אחיו המת שהיא מדאורייתא וכמ"ש רש"י שם להדיא ואין לדחוק דכך היא כוונת רבינו ג"כ דשם א"א לא יתכן בעולם בזקוקה ליבם דאינה אלא בלאו כמ"ש רבינו פ"ב דין ח"י וכיון שאין ביאת החרש ביאה לעניין שתקרא אשתו איך יתכן שע"י ביאתו תחשב א"א גמורה ומנ"ל הא וכעת צל"ע וביותר ממרן ז"ל ובב"י סימן קע"ב שנרגש ממ"ש רבינו שבעילתו עושה אותה א"א וכו' ואיך נחה דעתו ז"ל במ"ש גם נאמני ביתו ז"ל לא נרגשו מזה לא ידעתי מהו:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה