אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ד · הלכה לה

הלכה לג

כשכותבין גט יבמין וכו'. שאסור לכתוב ג' תיבות בלא שירטוט כבר ידוע מה שהקשו המפרשים ז"ל דרבינו סותר דברי עצמו שבכאן כתב שאסור לכתוב שלש תיבות בלא שירטוט ובפ"ז דהלכות ס"ת דין י"ו כתב דמותר לכתוב שלש תיבות בלא שירטוט והוא דבר תמוה הרבה עיין לה"ה ז"ל ומ"ש מרן שם ובחבורי שם בס"ד ועוד נלע"ד דרבינו דעת אחרת אתו וס"ל דכשכותב שלש תיבות לבדן והם עיקר כתיבתו אינו רשאי לכותבן בלא שירטוט אבל כשכותב פסוק ומכ"ש פרשה אז אין הקפידה אלא ביותר מג' תיבות וזה מפני שנתקשה ז"ל בההיא דפ"ק דגיטין דף ו' דר' אבייתר שלח לרב יהודה בני אדם העולין משם לכאן קיימו מעצמן ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו וכתב ליה בלא שירטוט וא"ר יצחק שנים כותבין ג' אין כותבין במתניתא תנא שלשה כותבין ארבעה אין כותבין וכו' ע"כ. וקשה תרתי חדא דלמאי אצטריך להביא התוספתא והא דר"י הא להק' על ר' אבייתר בחדא סגי ותו דאיך פליג ר"י על התוספתא ועיין להתו' שם ומכח זה רבינו ס"ל דל"פ ומר אמר חדא וכו' דהתוספתא השמיענו בכותב פסוק או פרשה וכיוצא דאז עד שלשה הותר ור"י הוא דחידש לנו חידוש זה דהתוספתא לא איירי אלא בהא אבל אם בא לכתוב התיבות לבדן וכותב שלשה תיבות צריכין שירטוט שהרי במקום פסוק שלם הם עומדים דכמה פסוקים מצינו מג' תיבות ולכך רבינו כאן כתב להדייא כשכותבין גט יבמין או כתובת יבמין וכו' מפני שיש בהם ג' תיבות לבדן דבגט יש לא חפצתי לקחתה שהם ג' תיבות לבדן והם עיקר וגוף הדבר וכתובת יבמין ג"כ יבמה יבוא עליה שהם ג' תיבות ועיקרו של דבר בהא הוא דאיירי ר"י דעכ"פ בעי שירטוט וכדי שנבין שזו היא כוונתו ז"ל כתב כאן כשכותבין גט יבמין וכתובת יבמין וכו' להודיענו שבאלו אין ללמוד ממ"ש בהל' ס"ת וגם שם רמזו לנו שכתבוז"ל כל כתבי הקדש אין כותבין אותן אלא בשירטוט וכו' ומותר לכתוב ג' תיבות בלא שירטוט יותר על זה אסור ע"כ הרי שביאר דבכותב כתבי הקדש קאמר דלפחות פסוק אחד וכיוצא דומיא דויתנו הילד בזונה והילדה וכו' שהביאו בגמרא ודייק נמי מה שסיים יותר על זה אסור שנראה לשון מיותר אך הכוונה להשמיענו שאפי' הג' תיבות לא הותרו אלא בזה האופן דאם כותב ג' תיבות לבדן והם העיקר כנז"ל אפי' ג' אסור וכיון שכן בהכרח שיותר מג' הוא איסור גמור ומעתה מ"ש בגמרא א"ל אביי אטו כל דלא ידע הא דר"י לאו גברא רבה הוא ולאו קאמר מאן דלא ידע הך מתניתא וכו' דהא ממנה יר' שהיא עיקר הפרכא לר"א וה"ט משום דר"י הוא מאריה דהך מתנית' שממנה למד דינו ולא הוזכרה במקום אחר וגם מדברי ר"י גופיה קשה לר"א דכיון דג' תיבות אין כותבין מכ"ש פסוק מד' או ה' ואם עדיין לבך נוקפך בפשט הסוגייא הנה מקום יש בראש לומר שהביא התוספתא גם כן להק' על ר"א דבין מדר"י ובין מהתוספתא קשה עליה אף דבאמת מר אמר חדא וכו' ומאי דקאמר אטו כל דלא ידע הא דר"י וכו' היינו משום דמתניתא בקל י"ל דלא שמיעא ליה ואין זה אלא דקדוק בעלמא ודעת רבינו מבוארת כמ"ש שלי"ת וכ"נ ממ"ש שם דף ז' שלח ליה מר עוקבא לר"א בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרן למלכות מהו שרטט וכתב ליה אמרתי אשמרה דרכי מחטא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי וכו' ע"כ דמפני היותו פסוק וביותר מג' תיבות הוצרך לשרטט וכו' ובפ"ג דהל' סוטה כשהזכיר סדר כתיבת המגילה לא הזכיר השרטוט מפני שכבר הוא נלמד מדין שכתב בהל' ס"ת ולא הוצרך לבארו בהלכות יבום אלא להשמיענו החידוש שבו ודו"ק סוף דבר לעד"ן כעת הם אמיתותן של דברי רבינו וכוונתו הישרה זכותו יגן עלינו אכי"ר. ודע דגם בהרא"ש נמצאת קושיא זו אך היא בהיפך מדברי רבינו ועיין תירוץ נאה והגון להרב מג"א א"ח סי' ל"ב ס"ק ז' וה"ט מפני שס"ל כשיטת התוס' שם בגיטין ע"ע:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה