אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ד · הלכה כד

הלכה כג

חליצה מוטעת וכו'. ה"ה ז"ל הביא המעשה שבירושלמי דא"ל עקור זיקתך ממנה והיא נשאת לך דרך נישואין וכתב הרשב"א ז"ל כתב שהמעשה הזה הלכה הוא ואפי' ר"י יודה בזה וכו' ואין נראה כן מדברי רבינו וכו' ע"כ. ולכאורה ק' דמנא ליה דרבינו פליג עלה דכיון דתנאי הירושלמי אינו אלא דרך נישואין שידוע לכל שאין האשה מתקדשת בעל כרחה וכיון שכן גם הוא יודע שאם תחזור בה חזרתה חזרה משא"כ בתנאי שכתב רבינו שאם תרצה אח"כ ליבם דידוע שהיא כפופה תחתיו אם הוא רוצה ליבמה בע"כ דין הוא שנאמר דודאי לא נתכוון להתירה כלל ועיקר שהרי הוא סבור שתחזור לו בע"כ משא"כ בתנאי הנישואין וכיון שכן מנ"ל לומר שאין כן דעת רבינו. וי"ל דגם ה"ה הרגיש בזה ולכך כתב אח"ז ואפשר שכיון שפירשו לו בכאן שהוא עוקר זיקתו ממנה חליצה כשרה היא ע"כ והיינו ע"פי האמור וק"ל:

אע"פי שלא נתנה וכו'. ולא דמי לגט שאם לא קיימה התנאי הגט בטל משום דגט אפשר ע"י שליח משא"כ חליצה וכל תנאי מבני גד ובני ראובן ילפינן ליה וכמ"ש רש"י שם ודע דלפי התלמוד שלנו אינה חייבת להשלים תנאה ויכולה לומר לו משטה הייתי בך אך הירושלמי חילק בין תנאי של ע"מ לסתם והטור סי' קס"ט הזכיר עיקר הדין ורבינו לא הזכירו כאן:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה