מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ח
וצריך שתתכוין וכו'. ברייתא שלימה היא שם ויש לתמוה על הרימ"ט ז"ל א"ה סי' י"ו שנראה שנעלם ממנו דין זה ועיין להרב צבי אשכנזי סימן א':
והסומא אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו ואין זה רואה הרוק. בברייתא קתני והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה ומשמע ליה לרבינו דבדיעבד דוקא קאמר ופסקו לקמן דין ט"ו וכתב ה"ה ז"ל ונתן טעם לדבר משום דכתיב וירקה בפניו אבל בדיעבד כשרה שהרי אין רקיקה מעכבת וכו' ע"כ. והקשה על לשון זה המש"ל ז"ל וז"ל טעם זה לא ברירה לי שהרי רקיקה עדיפה מקריאה תדע שהיבמה שרקקה ולא חלצה ולא קראה הרי היא כחליצה פסולה כמ"ש רבינו לקמן ואילו קראה ולא חלצה ולא רקקה לא עשתה ולא כלום ואעפ"כ כתב רבינו באלם ואלמת שאינם יכולים לקרות דחליצתן פסולה ולא דמי לפקח שלא קרא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכ"ש ברקיקה לפי דעת רבינו ז"ל דוירקה בפניו הוי כמו לעיניו כיון דלאו בר ראיה הו"ל לומר דחליצתה פסולה ולא יגהה מזור טעם ה"ה שכתב שהרי אין רקיקה מעכבת עכ"ל. הן אמת דתפיסתו על ה"ה נראית דבאמת נראה דהו"ל לפרש הטעם משום דדרשא זו דלפניו אינה אלא דרך אסמכתא ולכך בדיעבד חליצתה כשרה וכ"כ הריב"ש סימן קס"ט ס"ק מ"ח ולעד"ן דאף דרקיקה עדיפה מקריאה מ"מ הקריאה היא לחודה ועיקר הבנת המעשה משא"כ הרקיקה שאינה אלא דרך בזיון מפני שלא רצה לקיים המצוה של הייבום הרי כיון שחלצה נעלו וכו' כבר ביזתה אותו בזה המעשה ולכך אם קראה וחלצה ולא רקקה יש להכשיר. ותדע דבגמרא אמרו הקריאה דאיתא בין בתחילה בין בסוף לא מחלפא ליה רקיקה דבתחילה ליתא בסוף איתא מחלפא ליה ואתו למשרי חלוצה לאחים ע"כ הרי דאין עדיפות הרקיקה מצד עצמה אלא מטעם דמחלפא ודו"ק. תדע עוד דמכח זה הקשה ה"ה ז"ל לקמן בדין רקקה בלבד וכו' דנראה מדברי רבינו שהרקיקה שוה לחליצה דבר תורה
ומהגמרא משמע דרקיקה אינה פוסלת אלא מדרבנן מטעם דמחלפא וכו' ע"כ. אמור מעתה דאף דקריאה מעכבא באינו ראוי כגון ע"ה ה"ט משום דהוא עיקר הבנת הענין ומציאותו משא"כ הרקיקה דאין לה הדמות עם הקריאה בעצמותה כלל ולכך דין הוא דלא מעכבא אף באינו ראוי דהיינו הסומא עמ"ש שם בע"ה: