מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה א
היבמה הולכת אחר היבם וכו'. סנהדרין דף ל"א מימרא דר' יוחנן ובעי תלמודא עד כמה א"ר אמי אפילו מטבריא לציפורי אמר ר' כהנא ומאי קראה וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה ע"כ ופי' רש"י אע"פי שישיבת טבריא גדולה משל ציפורי הולכת אחריו לציפורי ע"כ. ותמיהא מילתא על רבינו שלא פירש והרב"י סי' קס"ט כתב דמדסתם משמע בכל גווני וק' דא"כ מאי בעי תלמודא ועד כמה דמדבעי הכי משמע דס"ל דיש שיעור לדבר ואפשר דכי בעי עד כמה היינו קודם שידע הדרשא דרב כהנא דדריש מזקני עירו וכו' וא"כ רבינו שכתב והן קוראין לו וכו' דהיינו זקני עירו מינה משמע דאין שיעור לדבר ועוד דייק רבינו להוסיף במקום שהוא שם ולשון הגמרא אינו אלא היבמה הולכת אחר היבם והמש"ל ז"ל כתב בשם מהריב"ל ז"ל היכא דליכא בעירו ב"ד מומחה ילך למקום היבמה אך יש להסתפק אם יש ב"ד מומחה קרוב לעיר היבם אם תלך היא לאותו מקום וכו' ע"כ. ונראה שיש לתרץ ספק זה מדברי הנ"י והביאו מור"ם בהגה סי' קס"ו דאם הלך היבם למקום אחר אין כופין היבמה לילך אחריו אלא כופין אותו לבוא אחריה ע"כ:
ונותנין לו עצה וכו'. מבואר הדבר דאם לא אבה לשמוע לעצתן רשאי כיון שהתורה זכתה לו וכ"כ ז"ל: