אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

מי שזנה עם אשה וכו'. רבינו סתם הדברים ומשמע דבין אינה חשודה מאנשים אחרים בין שהיא חשודה גם מאנשים אחרים הולד הוא ספק וחולצת וה"ה ז"ל הק' על רבינו דבפ"ח דהל' תרומות פסק דכהן הבא על הפנויה בת ישראל וילדה תאכל בתרומה וביאר שם דה"ד כשאין העם מרננין אחריה מאנשים אחרים זולתי מזה הכהן וכאן שסתם אם כוונתו אף דאין מרננין אחריה זולתי מזה שזנה עמה איך פסק דהוי ספק הרי בתרומה שהיא דאורייתא פסק דהוי בנו ודאי. והנה מקום יש בראש לומר דדעת רבינו דדוקא כשהיא חשודה גם מאנשים אחרים קאמר וזה ממ"ש מי שזנה עם אשה בין פנויה בין א"א משמע דהשוה ענין הפנויה כדין הא"א דודאי יש לה בעל ומדוייק עוד ממ"ש כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר ומדלא כתב לשון שמא משמע דבחשודה עם אחרים קאמר וראיתי להרב"ח א"ה שתירץ לקושיא זו דרבינו מפרש דהך סוגיא דפכ"ג דף ס"ט כמ"ד תרומה בז"הז דאורייתא אבל למאן דקי"ל דתרומה בזה"ז אינה דאורייתא וכמ"ש פ"א דהל' תרומות וכו' נשתנה דינם ולענין תרומה פסק כל"ק לקולא כרבא וכו' אבל לענין איסור פסק לחומרא וכו' ע"כ ואין ספק שזה הוי הפך דברי ה"ה ז"ל שהבין בפשיטות דפסק בדין התרומה שהיא דאורייתא. וגם לעיקר תירוץ הרב"ח ז"ל ק' טובא דהרי רבינו דרכו להזכיר כל הדינין בין הנוהגים בז"הז בין הנוהגים בזמן הבית ובר"פ הל' תרומות כתב דהתרומה נוהגת מ"הת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית וכו' והלכות דתרומות כולו מלא מדיני תרומות שהם מן התורה ואם דעת רבינו בדין זה דוקא בתרומה דרבנן כל כי האי ודאי שהו"ל לפרש ולחלק בין תרומה דרבנן לדאורייתא ועוד דכיון שזה הבן הוא כהן הרי באנו לאיסור תורה בהכרח שהרי הוא נושא את כפיו גם בז"הז שמברך אשר קדשנו וכו' דעובר משום לא תשא ופדיון הבן ג"כ שהוא מדאורייתא גמור גם ראיתי להרפ"ח בנימוקיו ע"ד רבינו שכתב דמאי דהתיר רבינו בהלכות תרומה לאשה לאכול מכח הולד אינו אלא מכח ס"ס חדא דלא זינתה אלא עם זה ואת"ל דזנתה עם אחר אפשר דהוי כהן וא"כ ממ"נ אוכלת בתרומה משא"כ הכא ע"כ. ואחרי המחילה הראויה איני רואה מקום לזה הס"ס דכשאנו אומרים ס' זינתה עם זה לחוד ספק זנתה עם אחר מוכרח דכשאנו חוששין עם אחר היינו שאינו כהן דאם הוא כהן הרי נכלל בסוג הספק הראשון דמה לי אם זנתה עם כהן מה לי זנתה עם כמה כהנים הרי לענין אכילת התרומה אפילו זנתה עם כמה כהנים וילדה אוכלת בתרומה יהיה הולד מה שיהיה וכשאנו אומרים שמא עם אחרים מוכרח שאינו מסוג זה ודוק. שלזה כתב ז"ל בסוף דבריו שבקונטריס אחר דחה תירוץ זה ע"ש. עוד הק' הרב שם דבפט"ו מא"ב פסק רבינו שאם לא היו מרננין אחריה שזנתה אלא עם ארוסה שהולד כשר והתם ג"כ היל"ל שהולד ספק ממזר שמא זנתה עם אחר כדאמר הכא לענין יבום וכו' ע"כ וקושיא זו איני מכיר שהרי מדברי רבינו פ"ח דהלכות תרומות מבואר שיש חילוק בין פנויה לא"א או מקודשת שהרי כתב שם וז"ל ואע"פי שהדבר ספק הואיל ובלא קדושין היא שמא מאחר נתעברה וכו' הרי דבדאיכא קדושין אין לחוש שמא נתעברה מאחר כל עוד שאין כאן ראיה:

ואפילו היא מודה לו. לשון אפילו אינו מדוקדק ואפשר דכוונתו דל"מ אם היא אינה מודה לו דמידי ספק לא יצאנו שהוא אומר שהוא בנו אלא אפילו מודה לו לא בשביל זה נאמר דהוי ודאי בנו ונפטור את אשת אביו מן החליצה ומן היבום אלא הו"ל ג"כ ספק והרב"ח ז"ל היה גורס בדברי רבינו ואפילו הוא מודה לה והוצרך לדחוק בפירושו ע"ע:

אע"פי שהוא בנו לענין ירושה וכו'. הטעם לענין ירושה מפני שאדם רשאי לתת נכסיו למי שירצה וכיון שכן יש להסתפק מה דין זה הבן עם בני הזנאי מאשה אחרת אם מת בלא בנים לענין הנכסים שאז האלמנה תטעון תביאו ראיה שזה אחיכם ואז תטלו הנכסים שלו עיין להרש"ך ח"א סימן קנ"ח:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה