מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה א
האומר זה בני וכו'. פ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ד) ומפני מה אמרו זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה ע"כ ובקידושין דף ס"ד תנן מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן ואוקמא אביי בגמרא בדלא מוחזק לן לא באחי ולא מוחזק לן בבני אמר יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן דלאו כל כמיניה דאסר לה אכ"ע ומפי' רש"י נראה דהכוונה דכיון דלא הוה מוחזק לן לא בבני ולא באחי היתה בחזקת שאינה זקוקה וכשאומר יש לי בנים אינו מנגד החזקה אלא הוא מעמידה משא"כ כשאומר יש לי אחים שהוא מנגד החזקה לא מהימנינן ליה ע"כ. ובב"ב אמרו דאיצטריך ההיא דזה אחי לאשמועינן דאע"ג דמוחזק לן בגויה דאית ליה אחי אפי' אי אמר זה בני נאמן מגו דאי בעי פטר לה בגיטא ע"כ ורבינו סתם דבריו אך ממ"ש אח"ז היה מוחזק שיש לו אחים וכו' משמע דעד השתא באינו מוחזק איירי וממ"ש שהרי זה מתכוין לאוסרה וכו' נראה שפוסק כר' דאמר הכי בברייתא נאמן הוא להתירה ואינו נאמן לאוסרה. אך ה"ה ז"ל כתב שאין הלכה כרבי וכו' ולכאורה היה נראה דה"ט משום דבגמרא מהדר לאוקומי מתני' כר"ן. והרל"מ ז"ל כתב דהיינו מההיא דבב"ב דקאמר חושו לה וכו' ע"כ ומסתברא ודאי דלא אלימא חזקה בעלמא כמו עדים ממש ודו"ק ומזה יש לגמגם במ"ש מהרשד"ם א"ה סי' ק"ב דמטבע לשון רבינו שכתב האומר זה בני או שאמר יש לי בנים ה"ז נאמן וכו' נראה ודאי דבין הוחזק בהכי ע"פי עדים בין עפ"יו או עפ"י חזקה אשתו פטורה וכו' ע"כ וק"ק דע"פי עדים ודאי נראה דעדיף מחזקה כמבואר והיכן מצא דכוונת רבינו היא כך: