מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ו
וזה שנאמר אשר תלד משמעו אשר ילדה האם ואין משמעו אשר תלד היבמה. ביבמות דף כ"ד ת"ר והיה הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם אשר תלד פרט לאילונית ופי' רש"י דהכי דריש ולקחה לו לאשה ויבמה והיה הבכור המייבם יהיה הבכור אשר תלד ואותה יבמה תהא ראויה לילד פרט לאילונית ע"כ. וא"כ קשה על רבינו שכתב דאשר תלד משמעו אשר תלד האם וכו' גם בפ"ו דין ז' כתב והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה ראויה לילד ע"כ ונמצא רבינו סותר דברי עצמו והפך הגמ' ועם כי ה"ה ז"ל כתב דרבינו פי' פשט הפסוק דרש המדרש וכו' ע"כ עכ"ז מי הכריחו ז"ל לדרוש כן כיון שיש נפקותא גדולה לענין דינא דכפי דרשתו ז"ל כאן אין מקום לדרשת האילונית: