אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ב · הלכה ב

פרק ב

וכשם שהוא מקדש וכו' כך הוא מברך ברכת נשואין וכו'. הך ברכת דקאמר לא אתבריר מאי ניהו דאי כפשוטו הוה ליה לומר ברכות בלשון רבים דהא טובא הוו כמו שכתב רבינו פ"י דה"א ואי ברכת אירוסין קאמר וכמ"ש בסוף פ"ג שם הוה ליה לומר ברכת אירוסין וה"ה כתב דדברי רבינו כדברי ב"הע וז"ל ובטור סי' קס"ו הביא דברי ב"הע ודבריו סתומים אכן האמת נראה שכוונתו בין על ברכת אירוסין בין על ברכת נשואין דהרי חז"ל חשבוהו כנושא אשה דעלמא לכל מלי וכמ"ש רבינו דין ט"ו וגם כאן סיים כדין כל נושא אשה:

מכין אותו מכת מרדות וכו'. ברייתא ביבמות דף נ"ב וכרב דמנגיד אמאן דמקדש בביאה וכתבו התו' אפילו ביבמה דצריך ביאה דפריצותא הוא שעושה תחילת קניינו בביאה ע"כ ודבריהם סתומים דבגמ' מוכח להדיא דביבמה מלקין מכת מרדות כלומר דהך דקתני לוקה ע"כ הוא מכת מרדות שהרי רב מנגיד וכו' א"כ מאי קאמרי אומר ר"ת דאפי' ביבמה וכו'. אמנם סמכו ז"ל עצמן לכדאיתא בקדושין דף י"ב דר"ת מפרש דהא דמנגיד רב אמאן דמקדש בביאה היינו דבעי עדים ומכוער הדבר וכו' ושוב הקשו מהא דיבמה שאין שייך עדים וכו' ולהכי מתרץ דגם ביבמה שייך פריצותא וכו'. ודע דרש"י ז"ל פירש שם דס"ד דמקשה דלוקה דקתני בברייתא היינו מלקות ארבעים מדאורייתא וכו' וקשה דהיאך יתכן ס"ד לומר דמשום שבא על יבמתו בלא מאמר ילקה מ"הת הא מ"הת ליכא אלא ביאה דיבמה יבא עליה כתיב והרשב"א ז"ל תירץ שהרי בירושלמי דרשו ולקחה לו לאשה דהיינו המאמר ומדרש גמור הוא כלומר שהיא דרשה אמתית דלזה בעיא קידושין ובהכי א"ש ס"ד דמקשה שהרי סבור דמ"הת קאמר ובס' ידי אליהו הביא זה הירושלמי משם הרשב"א דתירץ דאין ס"ד לומר דמלקות מן התורה קאמר והוא תמוה דכלפי לייא הוא ע"ע:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה