מעשה רקח על הלכות טומאת צרעת· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד
הלכה א
עד שיפסע הוא לנגע. בדפוס מגדל עוז כתוב עד שיפשה חוץ לנגע, ומ"ש בספרי רבינו
הבשר החי כולן בדפוס מג"ע כתוב הבשר החי כולו:
הלכה ג
אבל בהרת שפשתה לתוך הבוהק וכו'. עיין בזה להתוס' יו"ט ז"ל פ"ד משנה ה':
הלכה ד
ובין האום. בדפוס מגדל עוז כתוב בין האום:
הלכה ה
אע"פ שהנותר מן האום אם הפשיון. בדפוס מגדל עוז כתוב עם הפשיון ולשאר דברי רבינו כבר עמד עליהם מרן הקדוש ז"ל ועיין עוד להתוס' יו"ט ז"ל:
הלכה ו
בהרת כגריס וכו'. בדפוס הנ"ל כתוב בהרת כגריס ונולד בפשיון מחיה בו שער לבן וידוע דכל מקום ששנינו בהרת יש בכללה כל הד' מראות שהזכיר רבינו בריש פ"א וכ"כ ז"ל בפירוש המשנה:
ספק שהיא היא ספק שהיא אחרת באה תחתיה ה"ז טמא. אף דבריש פ"ה תנן כל ספק נגעים טהור וכו' שאני הכא דאתרע חזקתיה ע"י הבהרת ועיין מ"ש לעיל פ"ב הל' ט' בספק שער לבן קודם לבהרת וכו':
הלכה ז
היו שתי בהרות וחוט יוצא וכו'. כתב מרן ז"ל דנפק"מ אם מצטרפות כגון שנולד שערה אחת בנגע זה ושערה אחת בנגע זה וכו' ע"כ ובאינן מצטרפות איכא נפקותא אחרת דאם פשתה האחת והאחרת לא פשתה מחליט בזו ומסגיר בזו ונפק"מ דלכי מטהר בעי לאתויי שתי קרבנות וכ"כ הר"ש והרע"ב ז"ל:
הלכה י
בהרת כגריס וכו'. פלוגתא דחכמים ור"ש בפ"ד ופסק כחכמים בשתיהם וכ"כ בפירוש המשנה וטעם מחלוקתם מפורש בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל: