אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות טומאת מת· רבי מסעוד חי רקח

פרק כ

פרק יט

הלכה א

שלשה דברים וכו'. בפירוש המשנה ביאר רבינו שאין נוהג דין צמיד פתיל אלא בכלי חרס בלבד וכ"כ לקמן רפכ"א ודין האהל שמה שבתוכו טהור נראה דאיירי באהל שאינו מטמא דאל"כ איך יחוץ:

הלכה ב

ואם מתו ובשר המת בתוך מעיהן וכו'. דקדק לכתוב כן משום דאם כבר נתעכל הבשר שוב אין שייך שום טומאה ושיעור העיכול ביארו רבינו לקמיה:

הלכה ד

וכמה תשהה הטומאה במעיהן וכו'. פי"א דאהלות ופ"ב דזבין ושיעור עיכול השתיה נלמד ממ"ש רבינו בסוף הלכות פרה אדומה דלא בעי מעת לעת עיי"ש:

הלכה ו

כל הבלועין בקרקעיתו של בית וכו'. בפירוש המשנה פט"ו דאהלות הביא רבינו מהספרי דדריש כל אשר באהל לעשות קרקע הבית כמותו עד התהום:

הלכה ז

ביב שהוא קמור וכו'. קשה קצת דכיון שיש בו פותח טפח הרי אין כאן טומאה רצוצה וחוצץ וכיון שכן למה צריך שיהא בפתחו פותח טפח הא בלאו הכי אינו מטמא ותדע שהרי פסק רבינו לעיל מינה דטומאה בבית וכלים טמונין בקרקעיתו אם יש במקומן טפח על טפח טהורים שהרי הם תחת אהל אחר ע"כ אכן יש לחלק בזה בין טומאה בבית לתוכו דכשטומאה בבית אז אם יש בביב פותח טפח טהורים אף שאין ביציאתו פותח טפח ואם יש טומאה בתוכו אם יש בו פותח טפח וביציאתו ג"כ אז תצא הטומאה לחוץ ולא תטמא הבית אבל אם אין ביציאתו פותח טפח אף שיש בו פותח טפח תטמא הבית מכח דחשיב כגוף הבית עכ"פ ומ"מ עדיין הוא מגומגם מכח דינים אחרים ששנינו:

הלכה ח

וכן שני חדרים שהם פתוחים זה לזה ולבית. אם בשעה שיש בהם החצי זית הם פתוחים לא הוי דומיא דחביות ועוד למה יהיו טהורים הלא הם מצטרפין עכ"פ וצ"ל שבשעת הטומאה דלתותיהם נעולים והוי דומיא דחביות וכן פירש הרע"ב ז"ל עיין עליו:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות טומאת מת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה