מעשה רקח על הלכות טומאת מת· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה ב
המת בתוך הבית וכו'. משנה פ"ז דאהלות והתוס' יו"ט ז"ל תמה על הטור יו"ד סימן שע"א והרא"ש והאחרונים ז"ל שהשמיטו הא דחשב להוציאו עיי"ש והאמת הוא דא"א לומר בו דהוי דלא כהלכתא משום דאין כאן אלא מחשבה ולא מבטל תורת הטומאה דהא כיון דאפלגו בה ב"ש וב"ה מוכרח דהלכה כב"ה לכן נראה דהשמיטוהו ז"ל משום דהוי מילתא דלא שכיחא שימות המת ויהיו כל פתחי הבית סגורים באין יוצא ואין בא ואין זה פלא דכמה וכמה דינים השמיטו ז"ל משום דלא שכיחי ולא נחית להזכיר אלא דבר דשכיח ויש בו חידוש כמ"ש הרב ב"י שם ד"ה ארובה שבין בית לעליה וכעין מה שהעיד התוס' יו"ט בעצמו בלחם חמודות דף קי"ח ע"ד שהאחרונים השמיטו כמה דינים מפני שהכהנים זריזים הם מליטמאת עיי"ש.
ומ"ש בספרי רבינו
כולן אסורות טעות סופר הוא וצ"ל כולן טהורות וכן הוא בדפוס מגדל עוז:
היה לבית פתח אחד לצפון וכו'. משמע דאם שניהם מרוח אחד אף שמיחו קרוביו לא טהר ולא ידעתי למה דהא סוף טומאה לצאת באותו פתח דוקא ושאר הפתחים דין הוא שיטהרו אפי' שניהם מרוח אחד כיון שהטומאה יוצאת מפתח האחר ופתח קטן בתוך פתח גדול יוכיח: